הדברים הבאים הם ארוכים אבל הם, לדעתי, מעניינים. יש בהם נסיון לקרוא את פרשת ויחי וסביבתה, לענות על שאלות שחלקן נשאלו וחלקן לא. כיון שהקובץ הזה מיועד גם לקוראים עם רקע תורני וגם לכאלו שההיכרות שלהם עם התורה שונה ומהולה בהנחות יסוד זרות, אני חייב להרחיב במה שאולי היה מיותר בנסיבות אחרות.
הסיפור שלנו עדיין לדעתי מעניין. גם בגלל הצד התרבותי וההיסטורי. מהי המורשת שלנו ואיך ראו מייסדי עמנו את עצמם ואת תפקידם. וגם במישור הפרטי. איך מתנהלים היחסים בין אב לבן, שאהבו זה את זה והמשיכו לאהוב זה את זה מעל לכל דבר אחר, אבל שנים ומרחק גיאוגרפי פגעו ביחסים האלו שהיו פעם מובנים מאליהם, ואחר כך הכל הפך לעדין, זהיר, אפילו חשדני.
אפשר לקרוא בדילוגים. לא מומלץ אבל אפשר.
***
רקע: המשימה של האבות
מי שקורא את התורה צריך להכיר, בהדרגה, את האבות של עם ישראל: אברהם, יצחק, יעקב. שלושתם היו אנשים מיוחדים, שהתמודדו עם משימות לא קלות. לא ניתן להבין אותם בלי להכיר את הרקע של התקופה ואת הרקע האישי של מטרותיהם המרכזיות בחייהם.
הרקע של התקופה: תקופת הנחושת. מרכזים עירוניים קטנים, ערי מלוכה, האבות מתפרנסים מגידול צאן עם נסיונות פה ושם להשתקע עם עבודה חקלאית. הם נוודים. אבל יש להם חלום.
החלום הוא כבר כעת להפיץ את שם השם בעולם. זה אומר מונותיאיזם. אמונה רק בא-ל אחד. בניגוד לאלילות הטבעית לפסיכולוגיה האנושית הפרימיטיבית. אמונה בחופש מכל גזירה קדומה, מכל כוח של כישוף, בשדים, מזיקים ועוד, מאגיה שבה ניתן לעולל דברים…
והחלום הוא להקים עם שיחיה לפי הדרך הזו. זה חלום גדול מאד. מי חולם כאלו חלומות היום?
אברהם התחיל, אבל רק בן אחד הלך בדרכו. הבן יצחק ניסה אבל בנו הבכור עזב לארץ אחרת. ובנו יעקב – הוא ומשפחתו הם המשך הסיפור.
יעקב עבד קשה, התפתח, התמודד עם קשיים עצומים כמסופר בפרשיות קודמות. באחת האחרונות שבהן הוא חזר לארץ ישראל עם משפחה גדולה, עשיר, אבל לא שליו. הוא פינק את בנו האהוב, בן אשתו שנפטרה רחל, יותר מדי. יוסף גדל מפונק. אחיו מכרו אותו לארץ אחרת, לעבד.
פלאי ההשגחה: יוסף הפך לשר בעקבות כישורים מדהימים שגילה בתוך עצמו ובזכות מוסריותו העצומה. אחיו ואביו וכל משפחתם יורדים למצרים מחמת הרעב וכאן הוא דואג להם.
וכאן מתחיל הסיפור שלנו.
***
(כז) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:
(פרשת ויגש)
בסוף הפרשה הקודמת אנו שומעים בקצרה, מאד, על כך שישראל הופך ממשפחה לעם, וטוב להם שם. המילה שהתורה משתמשת בה היא "וישב". לשון התיישבות ולא מגורים. האם עם ישראל יהפוך להיות מצרי?
***
(כח) וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה:
(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:
(ל) וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ:
(לא) וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִי וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה:
(פרשת ויחי)
השנים האחרונות של יעקב היו יכולות להיות טובות ונעימות, עם משפחתו השלימה, שעליה שמר למרות הקשיים, ועם הבן שחשב שאבד לו, והנה הוא נשוי ואב לשני בנים. אבל הפחד כואב. מה יקרה להם לאחר מותו? האם יקברו אותו במצרים? האם שם יישארו צאצאיו?
הוא מנסה.
הוא חושב על רעיון.
הוא קורא אליו את יוסף, הבן האהוב, הבן החשוד עדיין פן התקלקל בניכר. הוא מבקש ממנו, בתור שר, בתור הבן האחראי, שלאחר מותו ישיב את גופו לארץ ישראל, יקבור אותו בנחלה המשפחתית, במערת המכפלה.
הסיבה הנסתרת: זה יראה לכולם שמצרים אינה הבית. הבית הוא בארץ ישראל.
זה מה שהוא יכול להשיג.
הוא משביע את יוסף כי שבועה היתה דבר מחייב ביותר. וכאשר יוסף נשבע הוא מרשה לעצמו ליפול על המיטה מחדש, תוך השתחויה לה' הטוב. הוא עשה מה שהיה אפשר לעשות.
***
(א) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם:
(ב) וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה:
(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי:
(ד) וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם:
(ה) וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי:
(ו) וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם:
(ז) וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם:
(פרשת ויחי)
מתברר ליוסף לאחר הביקור הקודם שאביו באמת חולה, לא רק חלש. לדעתי, כמו היום כאשר האב בבית האבות מתחיל לגלות סימנים של גסיסה, ממהרים לבקר. יוסף לוקח את הנכדים ומגיע.
אבל יעקב אינו יודע למה הוא בא.
הפחד שלו: אולי יוסף התחרט. אולי הוא רוצה לסגת מן ההבטחה והשבועה.
יעקב מחזק את עצמו כדי להתמודד.
זה פירוש המילה "התחזק". לא התחזק משמחה שיש לו מבקר, יוסף האהוב. אלא מתחזק לקראת משימה קשה. (השוו שמואל א פרק כג).
יעקב יכול לחשוב על שלושה דברים שהוא צריך לעשות כדי לענות על מה שיוסף לא אמר עדיין. והוא מזדרז לדבר לפני שיוסף יוכל להציע התנגדות.
הוא מספר לו שהארץ הובטחה בידי אלוקים. יוסף לא זכה עדיין להתגלות, אבל זה סיפור משפחתי. יש אלוקים ששומר עלינו ועושה ניסים ומבטיח הבטחות שסופן להתקיים.
הוא מקדם את בני יוסף למעמד של שבטים, של יורשים של נחלות בארץ ישראל המובטחת. זה נותן ליוסף תחושה של חשיבות ונועד לשכנע אותו שכדאי לו להצטרף לעם בדרכו חזרה אי פעם בעתיד.
והוא עונה על הצורך שאולי יש ליוסף שאולי זוכר שאמו רחל לא נקברה במערת המכפלה. מדוע יעקב קבר אותה בדרך ולא בנחלה המשפחתית כפי שעשה אמנם ללאה, האשה האחרת?
יש הסבר. ראו שם.
זה מה שמניע את שני הסיפורים על שני המפגשים. המאמצים האחרונים של יעקב אבינו לשמור על הייעוד הגדול של העם שיוצא מחלציו. ועל הקשר עם יוסף, שכבר אינו פשוט והוא עמוס בחשדות וחששות.
יעקב לא ידע זאת, אבל הוא הצליח מאד. לא רק שלאחר מותו הוא נקבר בידי בניו, בראשות יוסף, במערכת המכפלה. לאחר שנים, יוסף הלך בדרך אביו כפי שעשה תמיד. יותר מכך, גם הוא, במעשה האחרון בחייו, יבקש שבני ישראל יעלו את גופתו לארץ ישראל, שגם הוא ייקבר בארץ, כדי לחזק את המסר שיוסף הפנים וקלט.