שלום וברכה
החיים בארץ מצרים בהתחלה העניקו ליהודים שפע אבל אחר כך סיבכו אותם בשיעבוד ובסכנה של רצח עם.
למעשה, זה בדיוק מה שהקב"ה הזהיר את אברהם אבינו, דורות לפני כן, שזה מה שיקרה לעם בארץ שבה יעברו גלות.
מה זה מלמד אותנו על האופן שבו הקב"ה מנהל את העולם? ועל עצמנו?
ואיך הפכו הימים הקשים למקור של לימוד והתעלות? ובכן, מכאן באה אלינו המצוה היקרה שלנו, וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
הפרטים בפנים.
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
לסיפור יציאת מצרים, זה שמתחיל בפרשתנו, יש התחלה שנים רבות קודם לכן, ויש לו גם סוף, שוב שנים רבות לאחריו.
וזו ההתחלה.
אלוקים מתגלה לאברהם ומבטיח לו משהו שנראה בלתי אפשרי. לאברהם ושרה הזקנים יוולד ילד, וממנו יצמח עם. והעם הזה יקבל את ארץ כנען.
אבל זה לא כל כך פשוט. וזה לא בא בקלות.
וְהִנֵּה דְבַר יְדֹוָד אֵלָיו
הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם – כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
אבל
יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה
וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה[1]
אברהם מרגיש אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה וזה מבשר לו ולנו על העתיד לבוא.
* * *
שיעבוד
הנבואה של אברהם מתחילה להתגשם בפרשתנו. פרעה מלך מצרים הופך את היהודים לעבדים. האורחים שהצליחו יותר מדי מבחינה כלכלית יהפכו לעובדי כפיה. וכיון שהם מהוים איום על השלטון, מתכנן פרעה רצח עם. בהתחלה הוא מטיל את המשימה על המיילדות כדי למנוע את הופעתו של הדור הבא, לפחות של הגברים, ואחר כך הוא מטיל את המשימה על עמו. גם לאחר שהוא חוזר בו, עם ישראל עדיין נשארים עבדים. יחלפו עוד שמונים שנה (!) לפני שאלוקים ישלח את משה להוציאם. ואז זה יהיה מלווה בנסים המוכרים לנו: עשר המכות, קריעת ים סוף.
וכאן אי אפשר שלא לשאול: מדוע צריך היה את השיעבוד לפני הגאולה? מדוע סבל לפני השיחרור? מדוע אלוקים נותן לכה הרבה למות ולעוד יותר לסבול עבודת כפיה לפני שעם ישראל יצא ממצרים?
ובכן, התשובה לא כתובה במפורש, אבל אפשר להבין אותה, במיוחד על רקע ההיסטוריה היהודית מאז ועד היום. בלי הגזירות של פרעה, עם ישראל היה נשאר שם ומוותר על החזון של אברהם. הם היו מתבוללים.
במדרשיהם, חז"ל הציגו את עם ישראל כעובדי עבודה זרה בדיוק כמו המצרים. אבל ההתבוללות ניכרת גם למעיין בפרשה.
כאשר עם ישראל הגיעו למצרים, יוסף הקפיד למקם אותם באיזור משלהם, כדי למנוע התקרבות בין היהודים לגויים, בדיוק כפי שנהג אביו יעקב בארץ כנען. בידול והרחקה. זה מה שמגן על הדור הצעיר מפני חיקוי לרעה של דרכי השכנים.
והנה, תוך דור אחד, היהודים עוזבים את ארץ גושן, עוברים לגור בין הגויים – ומסתבר שהם לומדים ממעשיהם. הנה ההוכחה. כאשר אלוקים מבטיח למשה שיצליח לשחרר את העם, הוא מוסיף לו שהם יוכלו לקבל מתנות. ממי? מהשכנים המצרים.
וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת[2]
הם היו שכנים, ושכנות מזמינה השפעה. צאצאיהם של אברהם ויעקב מתבוללים. אדם מתרגל לאורח החיים המקולקל שלו, ואינו רוצה לוותר עליו.
והדרך היחידה לשינוי היא לתת לו לשאת בתוצאות הטבעיות. היות שהיהודים אינם הופכים באמת לחלק מן החברה המצרית, הם מעוררים שנאה – ואת זה מנצל פרעה.
מוכר לנו מן ההיסטוריה היהודית של אלפי השנים שאחר כך?
* * *
ללמוד מהסבל
רבי שמעון בן יוחי הסיק את המסקנה הבאה מסיפור יציאת מצרים.
חביבים יסורים, ששלש מתנות טובות נתנו לישראל ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא בייסורין. ואלו הן, תורה וארץ ישראל והעולם הבא[3]
היינו רוצים שזה יהיה אחרת. שנלמד איך להתנהג ובמה לבחור מתוך שמחה ונחת, ולא מתוך צער. הבעיה היא שלא תמיד זה עובד ככה. לפעמים רק בכאב נרכשים הידע וההבנה. לפעמים צריך לכפות על האדם ועל העם לבחור בדרך הנכונה, ולתת להם לשאת במחיר הקשה ולפעמים הנורא כדי שישתנו. אין ברירה אחרת.
מה לומדים מזה? ובכן, צריך לדעת להפוך את הייסורים הבלתי נמנעים למקור של התעלות, של חכמה, של טוב.
וזה אפשרי.
כאשר עם ישראל יצא סוף סוף ממצרים, וכאשר הם יקבלו את התורה, הם יקבלו מצוה אחת יקרה מפז. מצוה שגם מביאה לקידוש השם בעיני הגויים ובעיני עצמנו.
וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם[4]
וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם[5]
הסבל לא רק מחשל. הסבל גם פותח את הלב להבין את הצער של הזולת ולהתחשב בו.
הלוואי שהיה אפשר אחרת. אבל אם כבר באו ייסורים על האדם ועל העם, צריך לדעת לנצל את זה לטובה. אסור לבזבז ייסורים! צריך להשתמש בהם בתור מנוף לעליה. לשאול וליישם: מה אני יכול ללמוד מן התקופה הקשה הזו כדי להיות אדם טוב יותר, ואיך אני יכול לעזור לאחרים כדי שלא ייקלעו למצב שהיה לי. ייסורים אף פעם אינם קלים, ולפעמים הם נוראים, אבל אם משתמשים בהם נכון, הם הופכים למתנה טובה.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית לך לך, טו ד-טז
[2] שמות, שמות ג כב
[3] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה י
[4] שמות משפטים כג ט
[5] דברים עקב י יט