יעקב יוצא לדרך בלב כבד. למרות שרק ציית לאמו, האם גניבת הברכות היא שמעיקה עליו? האם הברכות שברכו אביו לפני יציאתו לדרך נראות לו כאלו שאינן מתאימות למי שרימה את אחיו?
ואז – החלום.
מה המסר שלוקח אבי האומה שלנו מן ההתגלות? איך המסר מתבטא בנדר שלו?
ואיך החלום משנה, כדברי המדרש, את הרגשתו ואת הדימוי העצמי שלו לפני שהוא ממשיך בדרך?
ומה אנו יכולים ללמוד לגבי עצמנו?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
יעקב יוצא לדרך ארוכה אל הגלות הראשונה שלו, אל חרן.
האם הוא אופטימי? מרוצה מעצמו? האם המשימה שהטילו עליו הוריו, ללכת אל בית דודו לבן ולקחת אשה מתאימה, ממלאת אותו התלהבות?
ואולי יש משהו שמעיק עליו?
ובכן, אין לנו תשובה ישירה בפרשה, אבל אנו עשויים לגלות את הלך רוחו של אבי האומה שלנו מכמה פרטים שנזכרים אצלנו. דרכה של התורה שאין היא מספרת במישרין על תחושות הלב אלא נותנת להבין אותן מתוך מעשים – או מחדלים.
יעקב הולך לישון שלא במקום יישוב. הוא מקיף את מראשותיו באבנים, כדברי רש"י, מפני חיות השדה. אבל מדוע? במרחק לא גדול נמצאת עיר, לוז שמה. מדוע הוא ישן מחוץ לעיר?
יתכן שהוא מבקש להסתתר מעיני עשו. אמו האוהבת רבקה הזהירה אותו[1]: הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ, וזאת למרות שעשו לא תיכנן כרגע להרגו, אלא רק אמר לעצמו שלאחר מות אביהם יצחק יפגע ביעקב על כל מה שעשה לו.
אולם ניתן לשער שמשהו אחר כאב ליעקב. זו הידיעה שהוא גזל את הברכות של אחיו. אמנם הוא רק עשה מה שאמו אמרה לו לעשות, והיא גם אמרה שתקבל עליה כל קללה שתיפול בחלקו, אבל הוא יודע שהוא רימה את אביו. אמנם אביו חזר ובירך אותו לפני יציאתו לדרך, אבל הַאִם ברכת האב תמחק את המעשה שעשה?
בלשוננו היום, ליעקב יש סיבה טובה מאד לחוש רגשות אשמה. הַאִם הוא, מי שהיה[2] תמיד אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, נהג ביושר ובתמימות ברגע הנסיון הגדול?
לא.
האם הברכות מגיעות לו?
בינתים, ממש לא.
לכן הוא מעדיף להישאר לבדו, עם הרגש הכבד שמעיק עליו, וזה אומר לישון מחוץ לעיר.
ואז קורה משהו מדהים, נפלא.
****
התגלות
יעקב זוכה לחלום של התגלות. א-לוהים בכבודו ובעצמו עומד עליו ומבטיח לו[3]:
אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵא-לֹהֵי יִצְחָק – אתה הממשיך שלהם!
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ – הארץ המובטחת תהיה שלך ושל זרעך, לא של אחיך עשו.
וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ – אתה אמנם בודד אבל זרעך יהיה כמו גרגרי החול, לאין מספר.
וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ – כמו אברהם, גם אתה תהיה דוגמא לאחרים, שיברכו את עצמם ואת זרעם לזכות להיות כמוך.
וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ – אני אגן עליך מכל רע וגם אחזירך לכאן ואקיים את כל ההבטחות האלו.
יעקב קם בבוקר והוא איש אחר. א-לוהים מתגלה אליו. הוא לא רשע כפי שחשב!
ורק עכשו, לאחר שגילה שהוא ראוי לברכה בעיני א-לוהים, הוא מקבל על עצמו נדר[4], כמנהג הימים ההם.
אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ – אם זה חלום אמיתי ואם א-לוהים איתי למרות מה שהיה ולמרות מה שעשיתי.
וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ – ואיני מבקש הרבה, רק את המינימום כדי לשרוד, בניגוד לברכות של אבא[5] שהשגתי במרמה, וְיִתֶּן לְךָ מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ
וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי – אחזור נקי מעבירות, ולא אצטרך שוב לרמות
וְהָיָה יְדֹוָד לִי לֵא-לֹהִים – ואם א-לוהים באמת רוצה בי למרות הכל
וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ-לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ – אז אקבל עלי כמפורט כאן.
עכשו נושאות אותו רגליו, כדברי הרש"ר הירש, כי הוא מלא בטחון ושמחה. כדברי חכמינו ורש"י, הוא זכה לבשורה טובה. ולפי פירושנו כאן, הבשורה הטובה לא היתה השמירה המובטחת אלא התגלית שהוא, בעיני א-לוהים, עדיין ראוי להיות הבן הממשיך של אברהם ויצחק. לא הכל אבוד.
א-לוהים מאמין בו.
והנה הלקח שלנו לדורות: לפעמים אנו נכשלים, ואנו לא מרוצים מעצמנו, ונדמה לנו שהכל אבוד. ואז חשוב לזכור: א-לוהים ממשיך לתת לנו חיים, הזדמנות לתקן ולהיות טובים יותר. הוא מאמין בנו. ומי יודע, אולי ביום מן הימים יסתכלו אחרים לעברנו ויאמרו: הלוואי שנזכה אנו ובנינו להיות כמוך.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית (תולדות) כז, מא-מב
[2] בראשית (תולדות) כה, כז
[3] בראשית (ויצא) כח, יג – טו
[4] בראשית (ויצא) כח, כ – כב
[5] בראשית (תולדות) כז, כח – כט. הרש"ר הירש, רש"י כאן, בראשית רבה ע ח.