ברוכים הבאים אל ספר בראשית!
בתוך התנ"ך אנו מוצאים את עצמנו. את חולשותינו ואת האופן היחיד שבו ניתן להתגבר עליהן.
אדם וחוה ניסו לברוח מן האמת. גם קין. גם שאול המלך. רק דוד המלך, עם הכשלון הגדול מכולם, היה זה שהודה על האמת וזכה בסליחה.
וזה לא רק הם. המסר מיועד לכולנו.
שבת שלום
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
כולם מכירים את הסיפור. אבל נחזור על הפרטים העיקריים.
א-לוהים מניח את הזוג הראשון בעולם בגן עדן, מרשה לו לאכול הכל, אבל לא מעץ הדעת[1]. ואז – הנחש מפתה את חוה וחוה מפתה את אדם, והם אוכלים מהפרי האסור.
וכאשר א-לוהים מתחקר אותם, הם אינם יכולים להכחיש, אבל הם גם לא לוקחים אחריות אישית. הם מנסים להפיל את האשמה על מישהו אחר[2].
וַיֹּאמֶר הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה: הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (פיתה אותי) וָאֹכֵל
ובכן, כבר אדם וחוה אינם מסוגלים לעמוד מול האמת של הכשלון שלהם, ומעדיפים להאשים אחרים בהחלטות שקיבלו. חוה מאשימה את הנחש ואדם את חוה.
הנה השקרים הראשונים בתולדות האדם. מישהו אחר אחראי, לא אני.
עם קין זה אפילו יותר גרוע. הוא מקנא באחיו, הורג אותו, וכאשר א-לוהים מתחקר אותו, הוא מתחמק[3].
וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ
וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל קַיִן: אֵי הֶבֶל אָחִיךָ
וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?
קין עונה בצורה כזו שמאפשרת לחשוב שהוא חף מפשע. אבל גם זה שקר!
* * *
שאול מתחמק ומאבד את המלוכה
נדלג קדימה מאות שנים, אל המלך הראשון של עם ישראל. שאול. שמואל הנביא מצוה עליו בשם אלוקים להשמיד את עמלק, כמובטח בתורה. בלי שבויים. בלי שלל. שאול מנצח בקרב, אבל מפסיד בהתמודדות מול חולשותיו.
הנה תמליל השיחה הקשה בין שמואל הנביא לבין שאול לאחר מכן. שמואל נותן לו כמה הזדמנויות להודות על האמת. שאול נכשל פעם אחר פעם[4].
וַיָּבֹא שְׁמוּאֵל .. וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁאוּל בָּרוּךְ אַתָּה לַידֹוָד. הֲקִימֹתִי אֶת דְּבַר יְדֹוָד!
שאול מבשר על הצלחתו. האם אין הוא מודע לכך שהעם לקח שלל אסור? האם אינו חושב על כך שלא הרג את מלך העמלקים אגג?
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וּמֶה קוֹל הַצֹּאן וְקוֹל הַבָּקָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ?
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל: חָמַל הָעָם עַל מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לְמַעַן זְבֹחַ לַידֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ
שאול מתחמק. זה לא אני, זה העם. והם התכוונו לשם שמים.
שמואל מחזיר אליו את האחריות.
רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְדֹוָד לְמֶלֶךְ וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְדֹוָד?
ושאול עדיין מתעקש לומר שעשה בסדר.
אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְדֹוָד וָאָבִיא אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וְאֶת עֲמָלֵק הֶחֱרַמְתִּי
וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לַידֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ
שאול אפילו אינו מנסה להסביר מדוע לא הרג את אגג. העם, כאמור, רצה רק להקריב מן השלל, האם זה לא סוג של חרם? במקום להודות בכשלון של העם, הוא מנסה להפוך את העבירה למצוה. והוא עדיין אינו שם לב למה שאומר שמואל, שהכשלון המרכזי היה שלו, של המלך. המלך אחראי לכך שהעם ינהג בהתאם לפקודות, ואם לא, הוא אינו מתאים להיות מלך.
עכשו כבר אין ברירה. שמואל מסביר את החטא
הַחֵפֶץ לַידֹוָד בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל יְדֹוָד?
הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב – מֵחֵלֶב אֵילִים
את הפסוק הזה כדאי לדעת בעל פה. ה' אינו זקוק לקרבן. ה' רוצה שנשמע בקולו.
ושמואל ממשיך אל העונש.
יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר יְדֹוָד – וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ
כיון ששאול לא היה מסוגל להודות על האמת, הוא מאבד את המלכות.
* * *
מודה על האמת
פגשנו שלושה שקרים. אדם וחוה מודים בחטא אבל מתכחשים לאחריותם האישית. קין מנסה להתחמק בלי לומר שקר מפורש. ושאול, במקום להתנהג כמו מלך, משקר גם הוא: לנביא, לא-לוהים, לעצמו.
והנה מי שכן הודה על האמת, עם כל הבושה והכאב. דוד המלך שלח להרוג את אוריה כדי לקחת את אשתו. נתן הנביא מכריח אותו לעמוד מול החטא, הכשלון. ודוד מודה מייד על האמת[5].
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: אַתָּה הָאִישׁ
מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְדֹוָד לַעֲשׂוֹת הָרַע … אֵת אוּרִיָּה הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן: חָטָאתִי לַידֹוָד
וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד: גַּם יְדֹוָד הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ, לֹא תָמוּת
כל אחד עלול להיכשל, והנסיונות רבים. צריך לדעת להודות על האמת. לא-לוהיו ולעצמו. צריך אומץ, נכון. אבל זה ורק זה המסלול לתשובה, לכפרה, לסליחה. ובעיקר – לתיקון.
מי שמוכן לעמוד מול הכשלונות שלו, שמכיר את חולשותיו ומודה בהן – יצליח גם להשתנות ולתקן את עצמו.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] בראשית, פרשת בראשית ב, טז-יז
[2] בראשית, פרשת בראשית, פרק ג ז-יג
[3] בראשית, פרשת בראשית, פרק ד, ח-ט
[4] שמואל א פרק טו יג-כג
[5] שמואל ב פרק יב ז-יג