בשלח ע״ט: זמן הגאולה: לא מה שחשבתם

הגאולה ממצרים הושלמה. עם ישראל ראה נס: פרעה וצבאו נוצחו סופית. עכשו אפשר לשיר באושר את שיר ההודיה הראשון שלנו.

אם מצליחים להתגבר על המילים הקשות, מגלים שזו שירה נפלאה, גדושה בהכרת תודה נלהבת – אבל יש בה גם הרבה תמימות. אולי זה מה שהכשיל את עם ישראל בהמשך.

אָשִׁירָה לַידֹוָד … וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה

ומה הישועה?

אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל …

אבל

צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם

האויב ציפה לנצח בקלות אבל ה' הטביע אותם.

ועכשו התקוה לעתיד

נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ

גאלת אותנו ותמשיך לשמור עלינו, גם בדרך, גם כשנגיע לארץ ישראל.

נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן, תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד .. יִדְּמוּ כָּאָבֶן

הם ירעדו מפחד ויהיו משותקים מכדי להגיב

ואז –

תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ[1]

נקבל את ארצנו המובטחת בלי שום קושי.

הבה נסכם:

העבר המושלם: האויב המצרי תיכנן לרדוף ולנצח – אבל ה' הטביע אותם במים.

התקוה לעתיד: הגויים יפחדו ויהיו משותקים. ועם ישראל יזכו בלי מאמץ בנחלה המקווה.

יפה מאד, אבל גם תמים מאד. האמנם תיפול ארץ ישראל בידיהם בלא קרב?

ומה עם הקשיים בדרך?

*   *   *

נשברים בקלות

החיים, בניגוד לשירה, רצופים קשיים ואתגרים. הנה רשימה קצרה מפרשתנו:

במדבר שור – שלושה ימים בלי מים[2].

במדבר סין – לא היה אוכל[3].

ברפידים – שוב לא היו מים[4].

ואז הנסיון האחרון: העמלקים. שבט פראי, שחי מכיבוש ושלל, תקף את עם ישראל.

העם, שציפה לחיים קלים, התייאש מהר, התלונן – ומשה סידר לו ניסים.

רק מול עמלק נאלצו העם להתגייס לצבא ולהילחם בפועל.

בפעם הראשונה למדו שצריך לעשות משהו, אפילו קשה ומסוכן, כדי לנצח.

*   *   *

ניסים מגיעים כשמתמודדים

יש הרבה מה לדון באופן הכושל שבו עם ישראל קיבלו את הקשיים במדבר, אבל כאן אני רוצה לעמוד על נקודה אחת מפתיעה.

זה היה זמן הגאולה – אבל גם בזמן הגאולה יש קשיים. גם אז יש אירועים של סבל ומתח.

צריך לדעת לשרוד, וצריך לדעת להתמודד.

לפעמים אין מים, לפעמים אין לחם. וגם כאשר הלחם יורד משמים, עדיין צריך ללכת להביא אותו, וגם אז צריך להקפיד על הכללים והמצוות, ולשמור שבת.

כאשר יש אויב, לא צריך להישבר. צריך להתגייס לקרב ולהילחם.

ולוקח זמן להתרגל. השירה על הים היתה תמימה מדי. פרשתנו מלמדת שאפילו בזמן הגאולה לא נגמרות הבעיות. וזה אף פעם לא הולך בקלות. לפעמים הפתרון מגיע משמים, כמו השלו והמן, ולפעמים צריך להתאמץ ולהסתכן, ואפילו לצאת למלחמה מול אויב קשה כמו עמלק.

והיום? יש מקום להאמין שזכינו למה שלא זכו אבות אבותינו. לאחר דורות של גלות, זכינו לשוב לארצנו. כאן, גם העניים ביותר מקבלים קצבה ממשלתית שלא נותנת הרבה אבל מבטיחה לכל אחד לחם ומים, גם אם לא חלב ובשר. ויש אפילו ביטוח רפואי נגד מחלות שפעם לא היו ניתנות לפתרון.

יש לנו אפילו שלטון יהודי….

האם אין בעיות? יש מעל ומעבר, גם בחיי הציבור וגם בחיי הפרט.

אלו החיים. אדם לעמל יולד. אנו חולמים על עתיד שליו, שבו ינוח כל אחד תחת גפנו ותאנתו. אבל גם המנוחה הזו מגיעה רק אחרי עבודה קשה. הרי מישהו צריך לנטוע את הגפנים, להשקות את העצים, לגזום אותם ולבצור.

אז הנה הלקח מפרשתנו: אם אפילו ביציאת מצרים היו קשיים, זה מה שיהיה גם לנו. בבקשה לא להיבהל, ובוודאי לא להישבר. הניסים מגיעים כשאנו מתמודדים, עובדים ונלחמים.

וזה, רבותי וחברי, נקרא "זמן הגאולה".

---

[1] שמות בשלח פרק טו א-יז

[2] פרק טו כב-כה

[3] פרק טז

[4] פרק יז