הבנים של אז והבנים של היום | עצירה למחשבה על פסח תשפ״ה

חג הפסח הוא חג החינוך. זו ההזדמנות שלנו להעביר לדור הבא את המסרים של התורה כדי שיישארו שותפים לברית עם א-לוהים, כדי שימשיכו לספר את הסיפור.

חכמינו תיארו טיפוסים של בנים שלכל אחד מהם מגיעה תשובה משלו.

היום יש שאלות חדשות. הבנים של היום הם לא הבנים של אז.

ובעצם, האם כל הבנים האלו לא מתגוררים בתוכי?

הדף היום ארוך, אבל מכיל את התשתית העיונית לשאלות הגדולות של זמננו.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   * 

פסח הוא חג החינוך. אנו מספרים לילדינו על האירועים שבהם נוצר העם היהודי. מתחילים בגנאי: עובדי עבודה זרה היו אבותינו, וגם עבדים. ואז השבח: א-לוהים הושיענו. יצאנו ממצרים לאחר עשרה נסים, עשר המכות, ראינו את פרעה וצבאו טובעים בים סוף וקיבלנו את התורה – והנה אנו כאן היום.

אפשר לספר את הסיפור בכמה רמות. המינימום הוא להזכיר מושגי יסוד ואירועי יסוד. רבן גמליאל זיהה שלושה כאלו: פסח, כלומר הקרבן שהיינו מקריבים לפני חורבן המקדש, מצה, שאנו אוכלים עד היום, ומרור, זכר לשיעבוד.

אנו כמובן מנסים להעביר הרבה יותר מזה. לצאצאינו ובעצם גם לעצמנו.

חכמים זיהו ארבעה סוגים של משתתפים, וכל אחד מהם מגיע עם עמדת המוצא שלו, ובהתאם לכך יש לספק לו תשובות.

התם אינו מבין הרבה. לכל היותר ישאל באופן כללי: מה זה? ואז מספרים לו את עיקר הסיפור וזה מספיק. כשיגדל יחכים וישאל יותר. אם לא, עדיין יכיר את המסר ויעביר הלאה.

שאינו יודע לשאול מעמיד בפנינו את האתגר הקשה ביותר. צריך לגרום לו להתעניין. רמת התשובות משתנה לפי כישוריו.

החכם של חז"ל רוצה הלכה. לכן סיפור יציאת מצרים יוביל לדיונים על כללי הסדר שבו הוא משתתף, עד לסיום הסעודה (אין מפטירין אפיקומן: לא אוכלים כלום לאחר הקרבן כדי לשמר את טעמו).

הרשע מתנגד לשמירת מצוות. מה העבודה הזאת לכם, הוא שואל. לְמָה זה טוב?

החכם של ימינו שואל שאלות אחרות, עמוקות יותר. וגם הרשע. ההבדל ביניהם רק בנקודת המוצא. החכם איתנו. הרשע חש שהוא בחוץ. אבל אם הוא שואל, אז יש עם מי לדבר.

****

שאלות חדשות

ואלו השאלות:

איך אנו יודעים שהסיפור אמיתי?

האם א-לוהים אינו נשגב מכדי להתעניין בנו? איך אפשר לדבר עליו אם הוא נעלה מהבנתנו האנושית? ואיך ניסים יכולים להתרחש במערכת פיזיקלית, סיבתית, דטרמיניסטית?

אם א-לוהים שומר עלינו, אז כיצד ארעה השואה, ואיך קרתה השואה של השבעה באוקטובר?

מה היחס הראוי שלנו לא-לוהים? האם התורה מחייבת את מי שלא רוצה?

האם התורה בכלל מתאימה לזמננו, עבור מי שחי בעולם המערבי הפתוח? איך מרגישים את זה?

האב החכם צריך להבין: אלו השאלות שישאלו הבנים, עכשו או בעתיד. כדי לענות עליהן צריך ידע רב. אך גם מי שאינו יודע לענות צריך להבהיר לשואלים: אנו מודעים לשאלות ויש עליהן תשובות.

ובכלל: אין שאלה אפיקורסית. שאלה זו הזדמנות להרחיב ידע, ובכך לקיים מצוות תלמוד תורה.

בשורות הבאות ננסה לספק את התשתית המינימלית שמובילה לתשובה. מי שרוצה יותר ילמד וידע.

****

תשובות עמוקות

איך אנו יודעים שהסיפור אמיתי? – השאלה הזו מוצגת ונענית בסיפור המרתק שמספר ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי". וזו התשובה: יש לנו מסורת.

זו מסורת שמסרו רבים, אלפים ומאות אלפים, לרבים אחרים. אפשר להמציא סיפור ולמכור אותו הלאה, אבל יהיה זה קשה עד בלתי אפשרי להמציא סיפור שכביכול צפו בהתרחשותו מאות אלפים וסיפרו אותו הלאה. נסיון לשקר לא יצלח. אף אחד מאיתנו לא היה שם אז למה שנשקר ונגיד שהיינו?

בימי ר' יהודה הלוי היה ברור שהמסורת שלנו אמיתית[1]. היום אנו מודעים לכך שיותר קל לזייף. יש רשתות חברתיות, פייק ניוז. לכן צריך להבין איך מידע עבר פעם ואיך הוא עובר היום. צריך ללמוד פילוסופיה של ההיסטוריה. אבל הבסיס שניסח הפילוסוף היהודי לפני כשמונה מאות שנה עדיין תקף.

א-לוהים, על פי הגדרתו, הוא טרנסצנדטי, כלומר נשגב מהבנתנו. אז איך אפשר לומר שהוא מתעניין בנו ומתערב בעולם למעננו? זו שאלה פילוסופית וגם התשובה עליה היא כזו. ועדיין אפשר לומר אותה בקיצור: עובדה שזה כך!

נס או טבע? בני הדורות ההם לא חשבו על העולם ככפוף לעקרונות פיזיקליים אבל התורה מתארת את הנסים כתוצאה של שילובים נסיבתיים יוצאי דופן – אשר א-לוהים כיוון. ים סוף נקרע בעקבות משב של רוח קדים במשך לילה שלם. זו נקראת תפיסה נטורליסטית (מלשון טבע) של הנס. בדפים אלו אנו מסבירים פעמים רבות את הנסים בתולדות עמנו באופן זה.

השאלות על השואה ועל השבעה באוקטובר, כמו עוד הרבה שאלות כאלו, הן דוגמאות למצוקה אחת גדולה שנקראת "בעית הרע": למה א-לוהים מאפשר לרע להתרחש. לשאלה הזו אין באמת תשובה, אבל יש ויש מה לדון בה, להכיר את הדיונים הרציניים אודותיה ובסופו של דבר גם להשלים איתה. נמליץ על שני[2] מקורות: ר' נחמן מברסלב אומר כי הבעיה מתחילה מלפני הבריאה ולכן לא תיתכן להבנה בתוך עולם נברא. זה לא עונה על השאלה אבל מסביר לנו שא-לוהים אחראי, מנהל את העולם ואפשר לתת בו אמון. ואילו הרב נחום רבינוביץ, בעקבות דרשה של חז"ל, כותב: משה מציג את השאלה וא-לוהים עונה כי אם יבין את התשובה, הוא יאבד את אנושיותו. יש תשובה, אבל העלות הנפשית שלה גבוהה מאד.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה: נזכיר כי אפילו בשנה האחרונה ראינו נסים גדולים שכולם היו בדרך הטבע. אויבינו שיגרו אלינו מאות טילים וכטב"מים, ושליחיו, אומות העולם, השמידו אותם עבורנו.

כפיה או הסכמה? לפי הפשט. בסיני א-לוהים שאל אם נרצה ברית, כמו אבות האומה – והעם הסכימו. לפי המדרש היתה כפיה, ולכן יהודים רשאים[3] לחזור בהם. (ובכלל, התורה ניתנה לאבותינו ולא לנו). אמנם, לאחר שרואים את הניסים, כמו בימי מרדכי ואסתר, מצטרפים ברצון לברית.

והיום? גם היום, אנו יכולים לראות נסים והשגחה. ואדם ערכי ירצה לחיות לפי התורה, שהיא, כמו שכותב הרמב"ם[4], המערכת החינוכית המופלאה והיעילה ביותר בעולם.

התורה, על כל פרטיה ודקדוקיה, עם כל ההלכות בשולחן ערוך ובפוסקים האחרונים, איך היא טובה ויעילה וחינוכית? ובכן, יש בהלכה שיטות שיטות, והבודק יגלה את הגישה המתאימה לו אישית ולמשפחתו. אין דבר טוב ממנה – אבל צריך ללמוד ולברר כדי להתרשם ולהבין.

לא הכל אפשר לומר בלילה אחד. אי אפשר ללמוד את התורה על רגל אחת. אבל אפשר לספר את הסיפור ולהזמין את הילדים, הקטנים והגדולים – ואת עצמנו – להמשיך ללמוד כדי לראות את האור.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ספר הכוזרי, מאמר א, י-יא, פג-פז

[2] לקוטי מוהר"ן סד ג ומחקרים בחסידות ברסלב, וייס, עמ' 123; נחום רבינוביץ, מסילות בלבבם, על השואה ועל התקומה, עמ' 243 ואילך.

[3] שבת פח א.

[4] מורה נבוכים חלק ג.