איך הֶעֱצִים משה את בני ישראל | עצירה למחשבה על פרשת פקודי תשפ״ד

הפרוייקט הגדול הסתיים. המשכן מוכן. ומה עושה משה?

שש עשרה מילים, אולם יש בהן הרבה יותר מאשר לבדוק שהכל נעשה היטב.

ואלו עצות אנו לומדים לגבי עצמנו, גם היום, ובעיקר היום?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

העם תרם למשכן את כל הדרוש. בצלאל והחכמים עבדו ועשו הכל באופן מושלם.

וכעת[1]:

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה

שש עשרה מילים.

כרגיל בתורה, הן מכילות הרבה מאד.

****

לא לשכוח לבדוק

וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה – משה עובר על הפרוייקט. האם הכל תקין?

כן.

זו עצה טובה גם עבורנו.

בכל משימה שמטילים על אחר: לבדוק שהכל התבצע עד הסוף, בלי דילוגים, בלי שינויים.

מדוע? ובכן, זה כבר בגמרא[2]:

אחד הטיל על שליח להניח לו עירוב, או להפריש מעשרות. האם אפשר לסמוך שזה נעשה?

לדעת רב נחמן, שהלכה כמותו, אם הנושא מן התורה, אין לסמוך עד שבודקים. רק בשליחות שנוגעת לתקנת חכמים, כמו עירוב, רק אז אפשר לסמוך על השליח בלי בירור.

בתחום שחשוב באמת – אין לסמוך על אחרים.

ומי לא נתקל בתופעה עגומה: מבקשים, מבן משפחה או איש מקצוע, לבצע משימה – אבל הוא לא עשה כפי שרצינו…

זה לא תמיד בכוונה רעה.

במשנה[3] למדנו: לפעמים אדם שולח לקנות ירק, ואין בַּשּׁוּק, אז השליח מביא דלעת בִּמְקוֹם.

ההסבר בגמרא: כאשר המשימה לא ניתנת לביצוע – ואי אפשר להתייעץ עם הַמְשַׁלֵּחַ כי עדיין אין פלאפונים – השליח חייב להחליט. אז הוא מביא משהו מספיק קרוב ומספיק דומה.

השליח משוכנע שעשה בסדר. ולעתים זה באמת כך.

לכן, מי שאכפת לו מהמשימה ומהפרטים, חייב לבדוק את התוצאות.

אבל זה לא הכל. לא, זה לא הכל.

****

להעצים ולהזריח שמש

נזכור: זמן קצר לפני כן, תרמו בני ישראל זהב לעשיית העגל.

אמנם האחראים נענשו ומשה הפציר בא-לוהים שיסלח. אבל האם הם יכולים לסלוח לעצמם?

מי מאיתנו יכול לסלוח לעצמו על כשלונות כואבים, גם אם התחרט ועשה כמיטב יכולתו לתקן, גם אחרי יום כיפור?

עַם ישראל תרמו בנדיבות למשכן, וזכו להקמת מקום שיסמל את השראת השכינה. אבל איך יוכלו לשמוח בלב שלם כשראו את המשכן וזכרו את החטא?

אפילו אהרן הכהן, כותב רש"י[4], חש שאינו ראוי לעבוד במשכן בגלל מעשה העגל…

לכן משה רבנו משקיע בבדיקת מעשה המשכן, כדי להראות שבני ישראל עשו עבודה מושלמת.

שידעו – וגם ירגישו – שהכל בסדר.

שישמחו בלב שלם.

ולכן: וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד כֵּן עָשׂוּ

משה לא בדק אם עשו כפי שהוא אמר. הוא בדק שהם עשו לפי ההוראות שנתן א-לוהים!

בלשון הפסיכולוגים, משה מספק להם העצמה. בלשון הרב וולבה, הוא מזריח להם שמש.

וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה – רגע, מדוע לא נאמר מה היתה הברכה?

חכמינו העלו השערות שונות אבל עדיין, מדוע זה לא כתוב?

הנה התשובה שלנו: מפני שלא זה מה שחשוב.

מה שחשוב זה עצם הברכה: א-לוהים מסכים שעשו עבודה טובה, וממילא מה שהיה קודם נמחל.

ומכאן – לעצמנו.

כאשר מישהו עושה עבודה, חשוב לבדוק שזה בסדר, אבל גם להראות שאנו מרוצים, שהעבודה היתה טובה!

וכדי להעצים את זה, גם לשקף במילים את ההישג ולברך אותו.

זה נכון גם לגבי אנשי מקצוע ששכרנו, אבל בעיקר לגבי אלו שתלויים בנו כדי לשפוט את עצמם. מורה לתלמידיו, ובעיקר – אב וראש משפחה לילדיו.

גם בבית, בין איש לאשתו. האיש יביע הוקרה לאשה על מעשיה, וכן האשה לבעלה.

כאשר הם יברכו זה את זה, הם יזכו להשראת השכינה, כמובטח למי שחי לפי התורה.

וזה נכון גם לגבי עצמנו.

אם קיבלנו על עצמנו משימה, וסיימנו, יש להודות ולהעצים את עצמנו שהצלחנו! לדעת לשמוח.

וכל זה למדנו מהפסוק שלנו, מאותן שש עשרה מילים.

וגם מהרמז שרמזה לנו התורה, שלא גילתה מה היתה הברכה של משה…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] שמות (פקודי) לט, מג

[2] עירובין לב א

[3] משנה נדרים ז א, גמרא נדרים נד א.

[4] ויקרא (שמיני) ט, ז