איך לא נגנז ספר יחזקאל | עצירה למחשבה על פרשת אמור תשפ״ג

שלושה ספרים כמעט נמחקו מן התנ"ך: יחזקאל, משלי וקהלת.

מדוע חכמים רצו לגנוז אותם, רצו שיפסיקו ללמוד אותם ולהעתיק אותם?

ובכן: בגלל הסתירות שיש בהם.

אז איך בכל זאת הוחלט להשאירם בתנ"ך?

שלושה לקחים מרתקים מחכים לנו:

העוצמה של חכמים ושל האמת, שמכוחה אפשר לדחות אפילו דברי נביא.

הכוח של פרשנות להציל טקסטים הראויים לאמון.

ותרומתו הייחודית של האמורא ר' יוחנן: גם אם יש קושיות, לא זורקים החוצה את המסורת. לא נוהגים כמו דעות דחויות, אבל גם לא מוחקים אותן.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

האם לכהן מותר לשאת גרושה?

התשובה בפרשתנו[1]:

הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן… קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵא-לֹהֵיהֶם… וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ – לכהן אסור להתחתן עם גרושה! אבל עם אלמנה – כן.

וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו – אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה… אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח – רק כהן גדול אסור באלמנה.

והנה הפתעה, שנמצא בהפטרה שקוראים כל שנה בבית הכנסת, ולכן כל אחד אמור להכיר אותה.

הנביא יחזקאל, אחד משלושת נביאי הספר הגדולים שלנו, חולק על התורה!

וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי – בבית המקדש שיקום אי פעם בעתיד, רק כהנים נאמנים יעבדו בו.

וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ

וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן יִקָּחוּ

לפי הפשט, יחזקאל אוסר על הכהנים לשאת אלמנה ומתיר רק מי שהיא אלמנה של כהן אחר.

האם יחזקאל חולק על התורה?

****

לגנוז!

זו לא הסתירה היחידה שמצאו חכמים בדברי יחזקאל.

כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּ – וכי רק לכהנים אסור?

בשל הסתירות, ביקשו חכמינו לגנוז את הספר. זו מסורת שמביא , לאחר שנים רבות, האמורא הבבלי רב יהודה: ספר יחזקאל שלנו היה אמור להיגנז כולו, עד שאחד מחכמינו הציל את הספר על ידי פרשנות.

זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו. אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה! – ספר שסותר את התורה אינו ראוי לאמון ואסור ללמוד בו!

והוא עשה זאת על ידי פרשנות מחדש.

העלו לו שלוש מאות גרבי שמן וישב בעלייה וּדְרָשׁוֹ – הוא הסתגר, ולאחר לילות רבים מצא פרשנות שהצילה את הפסוקים.

בלי זה – ספר יחזקאל היה נעלם מן ההיסטוריה. ולא רק הוא אלא גם ספרי משלי וקהלת. יש בהם סתירות, ולכן אינם ראויים להימנות עם כתבי הקודש שלנו.

נשים לב למה שכמעט קרה כאן. חכמים לומדים את כתבי הקודש, את ספרי נבואתו של יחזקאל, והם מגיעים למסקנה שהדברים לא ייתכנו, שהרי הם סותרים דברי תורה, ולכן – אסור ללמוד בהם ויש להעלימם. לגנוז את העותקים הקיימים ולא להכין חדשים.

זה מה שהיה אמור לקרות לספרי יחזקאל, משלי וקהלת. התנ"ך שלנו היה מאבד שלושה ספרים.

חנניה הציל את ספר יחזקאל ואחרים את משלי וקהלת, והיו ספרים אחרים שנאסרו באיסור חמור[2].

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא… רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים

ספרים אלו שרדו בשפות זרות כמו געץ האתיופית כי נשמרו בידי הכנסיה הנוצרית שהחלה להתפתח בימים ההם. גרסאות מסויימות נמצאו במערות קומראן, שרידים של כת משלהי ימי בית שני. נמצא שם, בין השאר, מזמור קנ"א של תהלים, שאינו מוכר לנו.

אבל לא זה הנושא שלנו. מה שחשוב לנו הוא שחכמים למדו את החומר, הפעילו שיקול דעת, ועמדו להוציא את הספרים של יחזקאל, משלי וקהלת מן הספריה התורנית שלנו. עד שבא חנניה בן חזקיה.

****

פרשנות ואמון

למרבה הצער, לא ידוע לנו איך פתר חנניה את הסתירות. התנאים והאמוראים ניסו לשחזר את המהלכים שלו[3].

רבינא, מאחרוני האמוראים, מסביר: לכהנים מותר לאכול עופות שנמלקו על המזבח, ולכן אפשר היה לטעות ולהתיר נבילות וטריפות.

אַלְמָנָה מִכֹּהֵן – יִקָּחוּ. זו רק דוגמא להקפדה על ייחוס. לפי רבי יהודה כהנים יקחו רק בנות של משפחות מיוחסות, כמו כהנים ששמרו על טהרת הייחוס שלהם.

דברי רבינא הם הברקה, אבל האם הם פשט? יותר סביר להבין את יחזקאל על רקע זמנו ומקומו. הוא יודע: המקדש לפני חורבן, כולם עבדו עבודה זרה, ורק קומץ כהנים נשארו נאמנים. לכן הוא מוסיף חומרות, כפי שגם בזמננו נוהגים להחמיר שלא לפי הדין.

ואולם הנימוק האמיתי לטובת ספרי הקודש של יחזקאל, משלי וקהלת נאמר בידי רבי יוחנן:

פרשה זו אליהו עתיד לדורשה – איננו יודעים ליישב את הסתירה, אבל אנו נותנים אמון. גם אם זה יקח עד ימות המשיח, נמשיך להאמין שדברי יחזקאל הנביא נכונים.

זה העקרון הגדול שחידש לנו ר' יוחנן: דברי יחזקאל אינם הלכה, אבל הם עדיין דברי נבואה. נמשיך ללמוד אותם, נדע מה שקשה בהם, ונחכה למי שיבאר אותם, כמו חנניה בן חזקיה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא (אמור) כא, א-ז; שם י-יד; יחזקאל מד, טו; יח; כב; שבת יג ב ועוד

[2] משנה סנהדרין י א

[3] מנחות מה א; קדושין עח ב.ד, רד"ק, מלבי"ם, דעת מקרא – ועוד.