אין גם וגם | עצירה למחשבה על פרשת אחרי מות תשפ״ד

מה מיוחד בדם, שהופך אותו לרכיב המרכזי בכפרה על המזבח?

מדוע חויבו בני ישראל להביא בהמות לקרבן ולא לשחטן בכל מקום כפי שאנו עושים היום?

היכן בפרשתנו למד הרמב"ם שהקרבנות נועדו להרחיק את בני ישראל מעבודה זרה?

ואיך נכשלו בני ישראל שוב ושוב?

מה למד רב אשי בחלומו? ומדוע הוא כלל את החלום בתלמוד הבבלי?

ואיך זה נוגע לנו היום, וכיצד יש כאן מסר נגד רב תרבותיות?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לא תמיד התורה משתפת אותנו בתכלית שהמצוות אמורות להשיג, אבל הפעם כן[1].

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז – רוצה לשחוט בקר או צאן?

וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַידֹוָד – אתה אמור להביא זאת לקרבן.

ואם לא…

וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ – העונש החמור ביותר שניתן בידי שמים.

וכל כך למה?

לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה – היו רגילים לשחוט ולאכול את הבשר בכל מקום ומקום. לא עוד.

וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַידֹוָד אוֹתָם – ועדיין, למה?

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם – מפני שעם ישראל נמשכו לאמונות הבל ולעבודה זרה…

ההסבר הזה אינו נוח לנו. האם הדרישה להביא בהמות לקרבן נובעת רק מהצורך להרחיק את בני ישראל מעבודה זרה? זה הכל? היינו מצפים להרבה יותר.

אבל זה מה שכתוב כאן, וזו גם שיטת הרמב"ם: הקרבנות נועדו אך ורק לספק תחליף לעבודה זרה.

ואכן, כאשר בני ישראל הגיעו לארץ, האיסור בוטל. אמונת השעירים נשארה במדבר. היום מותר לשחוט בקר וצאן בכל מקום.

רגע, ומה עם עופות, ולמעשה גם חיות המותרות באכילה? מה עם הדם שלהן?

לכן הדין הבא:

וְאִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף – שאינם קרבים על המזבח.

וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר – המצוה המוכרת לנו בתור כיסוי הדם.

****

הרצון לעוצמה

נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא – מדוע דם משמעותי כל כך?

נפש הבשר כלומר הַחִיּוּת של כל בריה בדם היא תלויה, יאמר רש"י. אדם ובעלי חיים אינם יכולים לשרוד בלי דם…

פסיכולוגית, זה בטבע שלנו. לראות דם זה מרתיע ומפחיד.

אפילו היום, אדום הוא צבע החיים וסמל לאהבה, אבל גם סמל לסכנה. לכן הצבע האדום ברמזור ולכן זו הסיסמה להיכנס לממ"דים…

בתרבויות שבתוכן צמח עם ישראל יוחסו לדם סגולות מאגיות, והוא שימש לפולחן.

ולהבדיל, גם אצלנו:

וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר – אם הדם משמש לכפרה על המזבח, האם לא משתמע שיש בדם משהו מיוחד במינו?

באופן מורבידי, אדם עלול להשתוקק לדם: אולי זה יתן לו כוחות-על.

בשל כל הסיבות האלו, א-לוהים גוזר:

עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם – האיסור.

כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת – ושוב, העונש החמור, כרת.

****

בלי אולי

מדוע נתפסו בני ישראל לעבודת השעירים? וכי לא ראו את הנסים הגדולים במצרים ובים סוף, וכי לא קיבלו תורה בסיני?

זה הפיתוי: אולי בכל זאת יש בזה משהו.

אחרון האמוראים, רב אשי, רואה בחלומו[2] את המלך מנשה, המפורסם בעבירותיו, ומנשה אומר לו שהוא, רב אשי, כבר אינו מסוגל להבין את התשוקה לנסות עבודה זרה.

כמו רב אשי, גם לנו עבודה זרה נראית כשטות מוחלטת, אבל אנו חיים במאה העשרים ואחת. אנו תוצר של חינוך בן מאות ואלפי שנים נגד אמונות הבל.

עבור בני ישראל, שזה עתה יצאו ממצרים, עבודת השעירים נראתה כמשתלמת. למה לוותר על זה?

זה המסר שהבין רב אשי, ולכן כלל את סיפור החלום שלו בתלמוד הבבלי.

מאות שנים מאוחר יותר, בימי המלך אחאב[3], בני ישראל עדיין מתלבטים. כן, א-לוהים הוא הא-לוהים, אבל למה לוותר על פולחן הבעל? אולי בכל זאת זה עובד…

לכן אליהו הנביא אומר בהר הכרמל:

עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים – די להתלבט!

אִם יְדֹוָד הָאֱ-לֹהִים – לְכוּ אַחֲרָיו

וְאִם הַבַּעַל – לְכוּ אַחֲרָיו

תבחרו צד!

כמו כל דבר בתורה, זה רלוונטי לכל הדורות. גם אם אין לנו משיכה לעבודה זרה, הכלל החינוכי שריר וקיים!

בתורה אין מקום לפלורליזם ולא לרב תרבותיות.

אל תהססו. אל תפחדו.

תרדו מהגדר. תבחרו באמת!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא (אחרי מות) יז, ג-ט; יא-יד

[2] סנהדרין קב ב.

[3] מלכים א יח, כא