אין זבים בעולם | עצירה למחשבה על פרשת מצורע תשפ״ד

מי שיצאה מגופו (ממקום הערווה) הפרשה בצבע ביצה מקולקלת – נטמא. הוא זב.

אבל לא תמיד.

לפי חכמים, סיבות קודמות יכולות להפוך את ההפרשה לתוצאה טבעית שאינה מטמאה.

רבי עקיבא, לפי אותו עקרון, קובע שלא יתכן כמעט מצב של זיבה. אין זבים בעולם.

זוהי פרשנות מנטרלת, העוקרת את ההלכה.

איך זה יתכן – ומה לומדים מכאן, עד היום הזה?

(מעובד לפי הדף של עט מצורע)

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

לא קל להיות זב.

הוא טמא

אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ – טָמֵא הוּא[1]

והוא גם מְטַמֵּא. באופן חמור ביותר.

טומאתו עוברת הלאה. משכבו וכסאו טמאים – וּמְטַמְּאִים אחרים. גם רוק פיו מְטַמֵּא. בירושלים, בימי המקדש השני, נקבע לזבים מקום מיוחד להילוך כדי שאם יפלטו רוק, יוכלו כולם להיזהר ולא ייטמאו הכהנים והבאים להקריב[2].

מהי זיבה? מחלה שמתבטאת בהפרשה בצבע לבן, כמו של ביצה מקולקלת, ממקום הערווה[3]. (ואין זו המחלה המודרנית שקרויה זיבה").

ומפני שזו מחלה, יש כאן גם הקלה מיוחדת שאינה קיימת בשום טומאה אחרת. יתכן שאדם ראה זיבה  אך הוא עדיין טהור! צריך לבדוק מה עשה ומה עבר עליו לפני כן.

*   *   *

זב שאינו זב

נתחיל בחלק הטכני של הלימוד, בדרשת חכמים. זה לא קשה, צריך רק להבין את המילים ואת הרעיון.

מבשרו טמא – ולא מחמת דבר אחר,

מכאן אמרו: בשבעה דרכים בודקים את הזב – במאכל ובמשתה, בקפיצה, במשא ובחולי ובמראה ובהרהור[4]

חכמינו חשפו משמעות חשובה במילה מִבְּשָׂרוֹ המופיעה בתיאור הזב. מִבְּשָׂרוֹ אומר שההפרשה היא תהליך עצמי ועצמאי של הגוף. לא מחמת גורמים חיצוניים – גם אם האדם הביא אותם על עצמו.

לכן מי שאכל או שתה דברים שגורמים להפרשה, אינו נטמא. מי שנשא משא כבד או שחלה במחלה כלשהי אף הוא אינו טמא. וכן הלאה.

מתברר שלא קל להפוך לזב. רוב המצבים נשללים מראש בשל סיבות חיצוניות. כמובן, מי שלא קרו לו אירועים מבין השבעה שברשימת הפטור עדיין יהיה טמא.

הדרשן הגדול רבי עקיבא מרחיק לכת הרבה מעבר לזה.

אפילו אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקה[5]

לדעת רבי עקיבא, כל אכילה ושתיה עלולה לגרום לזיבה. לכן כל מי שאכל או שתה כבר אינו יכול להיות זב. רבי עקיבא מפתח את העקרון של מִבְּשָׂרוֹ עד למסקנה הלוגית האחרונה.

והשאלה מתבקשת. היתכן למצוא זב טמא אם מקבלים את הפרשנות של רבי עקיבא?

בדוחק – אם בעל ההפרשה צם זמן ממושך לפני שעבר את האירוע ולא קרה לו שום דבר אחר מהרשימה. עם זאת, חכמים, בעלי הרשימה, מבינים היטב לאן מוביל ההיסק של רבי עקיבא.

לשיטתו, כל אירוע משגרת החיים די בו לסכל קביעה של זיבה.

לשיטתו, לא ייתכנו זבים בעולם.

חכמים מקשים על רבי עקיבא:

אין כאן זבין מעתה

אם שום אדם, בשום נסיבות, לא יכול להיות זב, אז למה זה כתוב בתורה? לבטלה?

רבי עקיבא אינו חוזר בו. והנה תשובתו:

אין אחריות זבים עליכם

מה אכפת לכם אם לא יהיה זב בעולם, אי פעם? מטרתנו בלימוד התורה אינה לייצר אירועים ולאתר אישים כדי לקיים בהם את ההלכות.

חובתנו ומטרתנו הן להבין ולהסיק מסקנות. וזה מה שאני, רבי עקיבא, עושה בלא מורא.

*   *   *

הסמכות לפרשנות מנטרלת

בעולמנו המודרני, דיני טומאה וטהרה נראים לנו זרים ומוזרים. אבל למרות הריחוק – למרות שלא ניסינו להבין איך הגיע רבי עקיבא לפרשנותו – עדיין יכולים אנו להסיק מן הויכוח מסקנה מדהימה:

כאשר תלמיד חכם לומד ומפרש את התורה, הוא עשוי לפרש אותה באופן שעוקר את ההלכה.

הוא ינטרל אותה עד שלא יהיה לה ביטוי מעשי.

בשפה מודרנית, הפרשנות המנטרלת היא חלק מארגז הכלים של הרב והפוסק.

מימי רבי עקיבא ועד היום ניתן למצוא עוד פרשנויות מנטרלות. נסתפק באחת.

אלמנה ללא ילדים זקוקה לייבום (סוג של נישואין) לאחי בעלה המנוח. אך, לפי אחת הדעות, אִם האח אינו מכוון רק לשם המצוה, יש כאן איסור ולא מצווה.

התנאי הזה, כוונה רק לשם שמים, אינו ניתן לקיום, ולכן הוא מנטרל את האפשרות לייבם. לאלמנה נותרה רק אופציה אחת: חליצה, שמשחררת אותה להינשא.

זו לא רק תיאוריה. כך נוהגים היום.

כמובן, הידע והסמכות לפרשנות נועזת כזו אינה נתונה אלא לאותם יחידי סגולה שנחנו בידיעת התורה, ביכולת ההבנה ובאחריות העמוקה ברוחו של רבי עקיבא.

ועדיין, האפשרות לפרשנות עוקרת – קיימת.

נותן התורה הפקיד אותה אצל חכמים.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] ויקרא, תזריע, טז ב-טז.

[2] משנה שקלים ח א.

[3] רמבם מחוסרי כפרה ב א, תשבץ א קא. אנציקלופדיה הלכתית רפואית ב ז א עמ' 322.

[4] ספרא מצורע – פרשת זבים פרשה א עד פרק א (ז)

[5] משנה זבים ב ב