בהעלותך ע"ז
התגלות, אימה וחינוך
נושאים: תנאי ההתגלות וחוית ההתגלות; אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו ; החינוך המוחשי ביותר
בספר הנפלא והחשוב שזכה לתרגום מחודש, "אל תגע בזמיר", מאת הרפר לי, לומדת הילדה סקאוט לקח חשוב מאביה, עורך הדין הישר והענו, אטיקוס פינץ': אל תנסה לשפוט את חברך עד שתלך בתוך נעליו.
זה ביטוי ציורי לרעיון המופיע בפרקי אבות.
הלל אומר: … אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (מסכת אבות פרק ב)
איך זה קשור לפרשתנו? הבה נקרא שוב את הסיפור המוכר על חטא מרים.
(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח:
(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְדֹוָד הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד:
(ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס (פרק יב)
מה בדיוק אמרה מרים? ומה היה החטא בכך?
הפירוש המקובל, שנתמך בדברי חז"ל ומובא ברש"י, הוא שמרים סיפרה לשון הרע על משה. משה, הנשוי לאשה יפהפיה (שחורה זה יפה בלשון סגי נהור), פרש (התרחק) ממנה כדי שיהיה פנוי לנבואה בכל עת. הנחת היסוד כאן, הראויה לעיון בפני עצמה, היא שנבואה מחייבת מרחק מן החיים לפחות בשעות שאדם אמור לזכות להתגלות.
נגד ההתרחקות הזו של משה מחיי משפחה רגילים יוצאת מרים. גם היא זכתה להתגלות וגם אהרן אחיה. ובכל זאת הם נשארים בבתיהם כאחד האדם. מדוע משה נוהג אחרת?
אהרן אמנם אינו מדבר אבל הוא עדיין שומע ושותק – ואינו מוחה. העוון שלו אינו באותה חומרה של מרים, אבל זה עדיין לא בסדר.
וכיון שמשה ענו ולא יסביר את עצמו, ה' עושה זאת עבורו.
(ד) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד פִּתְאֹם..
(ה) … וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם
(ו) וַיֹּאמֶר … נְבִיאֲכֶם … בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ:
(ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא:
(ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ… וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה:
כאן דילגתי על חלקים מהסיפור והשארתי רק את העיקר. ה' מזמן את מרים ואהרן לשיחה קצרה ובאופן פתאומי. אז ה' מונה בפניהם את מעלותיו של משה. מרים אמרה שגם היא ואהרן זכו להתגלות. ה' מבהיר להם שאין מעלתם כמעלת משה.
לפי רש"י, ה' לימד את מרים ואהרן את לקח ההבדל בינם לבין אחיהם משה בצורה חיה ביותר. שימו לב למילה "פתאום": ה' מתגלה לכולם פתאום, בלי להשאיר להם זמן להתכונן.
מה זה אומר?
עד כמה שלא ידוע לנו כמעט כלום על נבואה והתנאים הנדרשים שלה ועל מה שעובר על האדם בשעה זו, ברור שזה זמן מיוחד, שהרי אדם עובר פתאום מאורח החיים היומיומי למצב של עמידה מול האלוהים.
בשעה כזו אדם בוחן את עצמו ואוי לו אם הוא מרגיש שהוא חסר.
נראה להשוואה את סיפורו של הנביא ישעיהו על ההתגלות הראשונה שזכה לה.
(א) … וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא …
(ב) שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ …
(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ..
…
(ה) וָאֹמַר אוֹי לִי … כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי: (ישעיהו פרק א)
יובהר: אין זו טומאה של ממש אלא אותה חויה שמתאר הפילוסוף וחוקר הדת, רודולף אוטו, של הפער העצום בין בורא לנברא, הסופי מול האינסופי.
וכך מתאר זאת רבנו הרמב"ם:
בשעה שיתבונן האדם…
ויראה … חכמתו שאין לה ערך ולא קץ
מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר
ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול…
כל זה נפלא מאד. אבל לכל דבר יש מחיר, גם לחויה המופלאה ביותר שהאדם יכול להשיג: ההתגלות. לא רק אהבה ושמחה והשתוקקות יש שם אלא גם אימה.
מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד
ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה
עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות (רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה ב)
מי אינו משתוקק לזכות להתגלות או לפחות לחוש את אהבת ה'? אבל, מזהירנו הרמב"ם, לא תמיד חושבים על כך שהתקרבות כזו גובה מחיר אישי של יראה.
זה נכון גם לגבי אלו שזכו להתגלות נבואית. בדרך כלל אין המקרא מספר לנו על כך, אבל אפשר למצוא עדויות פה ושם על התהליך המוקדם הזה, כמו שראינו אצל ישעיהו.
ישעיהו חש כל כך טמא עד שהוא זקוק לחויה של טבילה באש כדי להיטהר.
(ו) וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ:
(ז) וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר
אותה תחושה נוראה עוברת גם על מרים ואהרן לפי רש"י:
(ד) פתאום – נגלה עליהם פתאום, והם טמאים בדרך ארץ, והיו צועקים מים מים – להודיעם שיפה עשה משה שפרש מן האשה, מאחר שנגלית עליו שכינה תדיר ואין עת קבועה לדבור:
עכשו הם כבר מבינים את הנהגתו של משה. משה ויתר על החיים הפרטיים שלו כדי להיות מוכן להתגלות בכל רגע ורגע.
***
איך זה קשור לחינוך? ובכן, לפי פירוש רש"י, ה' נתן למרים ואהרן הזדמנות ללכת בתוך נעליו של משה, להיות במקומו ולהעריך את המחוייבות העצומה שנדרשת ממנו כדי להיות ראוי להתגלות בכל עת. רק לאחר החויה המצמררת הזו, ה' הסביר להם במילים את המרחק בין דרגתם לבין דרגתו של משה. ההסבר התיאורטי מובן הרבה יותר טוב לאחר חווית המאמץ…
החכם לומד מנסיונם של אחרים, אבל מי שזה לא מספיק לו, ילמד היטב כאשר ייאלץ להתנסות במצבו של אותו אחד שהוא רוצה לבקר. כמה מחכים לטעום את הטעם של הכשלון. זה כואב, אבל זה מלמד את האדם לקח לכל החיים.