בהר ע"ז
אסור לרמות! יש מצוה להיות ישר
אסור לגזול. אסור גם לרמות. כלומר, אסור לנצל את אי ידיעתו של האחר כדי לעשות רווח על חשבונו.
(יד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:
(טו) בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ:
(טז) לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:
(יז) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵיכֶם: (פרשת בהר, פרק כה)
במילים שלנו: אל תרמה! אל תיקח יותר ממה שמגיע לך.
נבהיר את הרקע הכלכלי. אנו עוסקים בתקופה ובמקום שבהם לכל דבר יש מחיר קבוע בשוק, שלא כמו היום. אסור למוכר לנצל את זה שהקונה תמים ואינו יודע מה המחיר הנכון, ולקחת יותר מהמחיר האמיתי. אותו איסור חל כמובן גם על הקונה, אם הוא רוצה ויכול לנצל את המוכר. גם זה אסור.
בלשון ימינו: תהיה ישר. גם אם תפסיד הזדמנות לעשות כסף, זה לא הכסף שלך.
בשני הפסוקים הבאים, טו-טז, יש דוגמא של יושר. מי שמוכר את שדה האחוזה המשפחתי לאחר, בעצם משכיר אותו עד שנת היובל. בשנה זו כל השדות חוזרים לבעליהם המקוריים. לפיכך, הקונה את השדה בעצם שוכר אותה לתקופה, שאורכה תלוי בזמן שנשאר עד היובל. לפיכך יש גם כאן מחיר נכון: מספר השנים ומספר היבולים שהשדה עשוי להניב. אסור לקחת יותר, אסור לתת פחות.
קל לקבוע את הכללים האלו. יותר קשה ליישם אותם. חכמינו העריכו את גודל הקושי ואמרו כי "גזל ועריות נפשו של אדם מחמדתן". בשעה שאדם עומד לפני ההזדמנות לבקש יותר ממה שמגיע לו, תוך ניצול אי ידיעתו של הצד השני, כמה קשה להתאפק, לבקש את הסכום המדוייק ולא יותר, לשמור על היושר.
לכן נאמר כאן: "ויראת מא-לוהיך". אנו צריכים לחיות ביושר אבל זה לא תמיד קל. הפיתוי מצוי, והכשלון אורב לכולנו. זה יעזור לנו לזכור, שיש אלוקים שמעניש על כל עבירה.
למדנו אם כן על איסור הונאה. זה חל לא רק בתוך עם ישראל. גם את הגוי אסור לרמות.
בתקופתנו זה נראה ברור אבל לא תמיד היה כך. ואכן, יש בדבר זה מחלוקת תנאים. זה נראה לנו היום מוזר, אבל יש מי שמתיר לגזול את הגוי כל עוד הגוי לא יהיה מודע – לעולם – לכך שרימו אותו.
ננסה ללמד זכות. צריך להתחשב ברקע ההיסטורי. כפי שמזכיר לנו המאירי, המפרש הרציונליסטי מימי הבינים, הגויים בימים ההם היו עובדי עבודה זרה וחשודים על כל העבירות. הם גם היו פעמים רבות אויבי עם ישראל, שניצלו אותנו וגזלו אותנו. מי שרימה את הגוי הסביר לעצמו שהוא מציל ממון שממילא שייך לעם ישראל, והוא גם מפחית את האפשרות שהגוי יעשה שימוש בכספו כדי לעבוד עבודה זרה או לפגוע ביהודים אחרים.
לכן אפשר להבין את אלו שהורו היתר לעצמם לרמות את הגוי. נדגיש: אפשר להבין, אבל לא להסכים. מדוע אנו מבינים היום מה שלא הובן פעם? במה אנו טובים מאבותינו? בדורות האחרונים, חל תהליך שאנו כמעט לא מודעים לו, שיש המכנים אותו "נאורות". חלק מהתהליך הזה הוא מודעות גבוהה יותר לערכים, לאנושיות. (אם המילים האלו נשמעות מופשטות ורחוקות, הרי זה בגלל שיחד עם הנאורות באו גם ספקות ופוסט מודרניזם שיוצרים זלזול…)
אבל נחזור לפרשה שלנו. מהיכן לומדים שאסור לרמות גם את הגוי?
(מז) … וּמָךְ אָחִיךָ … וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב …
(מח) אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ:
…
(נ) וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ:
(נא) אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
(נב) וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ: (פרשת בהר, פרק כה)
בקצרה: כאשר יהודי נמכר לגוי לעבד, גם כאן המכירה היא עד היובל בלבד, ולאחריה העבד ישתחרר. אבל מסתבר וראוי שאחד הקרובים יתאמץ לגייס כסף כדי לפדות בחזרה את העבד.
החשבון הוא די פשוט. מחלקים את הסכום ששולם על העבד למספר השנים מן הקניה ועד היובל, וצריך לשלם כמובן רק על הזמן שנותר.
אבל צריך לשלם את הסכום המדוייק, לא פחות. כי אסור לרמות – גם את הגוי.
דרש רבי עקיבא:
מנין לגזל כנעני שהוא אסור?
ת"ל: אחרי נמכר גאולה תהיה לו, …
וחשב עם קונהו – ידקדק עם קונהו (בבא קמא קיג ב)
למדנו אם כן עד כמה יש להקפיד על יושר. וראו את השכר של היושר כפי שמציג אותו רבנו הרמב"ם.
כל איש ואיש מכל באי העולם
אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו
להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי
והלך ישר כמו שעשהו הא-להים
ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם –
הרי זה נתקדש קדש קדשים
ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים (רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג, הלכה יג)
כן, כן. האדם הישר נקרא "קדוש", כי הקדושה באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים, וגם בין אדם לחברו. מי שרוצה להתקרב לה', הנה הדרך הסלולה לפנינו. האם זה לא שווה יותר מכל הכסף שבעולם?