בואו להכיר משניות | עצירה למחשבה על מסכת פסחים

בואו ונכיר משנה: פסחים (פ"א א-ג)

כמה שבועות נותרו לנו לפסח וזו הזדמנות לעיין במשניות. הן פחות קשות ממה שזכור לנו, ואפשר ללמוד מהן הרבה, כולל דברים שלא ידענו שאפשר וצריך ללמוד.

משנה פסחים א א, בה נלמד:

• איפה ולמה חייבים לבדוק אם יש חמץ

• תולדותיו של ביטוי בעברית מודרנית מלמדות על סגנון הדיבור של חכמינו

• פסיכולוגיה חז"לית: מדוע אדם אינו יכול לסמוך על עצמו בדברים מאד חשובים בלי בדיקה נוספת?

• איך לבנות סדר לימוד יעיל כדי להתקדם בתורה.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הבה נלמד את המשניות. הן פחות קשות ממה שזכור לנו, ואפשר ללמוד מהן הרבה, כולל דברים שלא ידענו שאפשר וצריך ללמוד. נלמד על הפסיכולוגיה של חז"ל, שעומדת מאחורי רוב ההלכות, על האופן שבו המסורת של התורה שבעל פה עוברת ומתפרשת מדור לדור, על רמות של זהירות בשמירת מצוות וכמובן גם על פסח.

כיון שלא ברור לי כמה ידוע וכמה לא ידוע על דיני פסח לקוראים שאני מקווה שיהיו כאן, אסתפק בכך שאוסיף את ההקדמות, כלומר הידע הקודם הנחוץ, בכל מקום ומקום.

איסוף של כל ההקדמות והניתוחים עתיד להוביל לידע רב גם בעניני פסח, גם באופן הלימוד היעיל וגם על התפתחות התורה שבעל פה וההלכה. אבל זה לפעם אחרת.

****

משנה פסחים א א

במשנה זו נלמד:

• איפה ולמה חייבים לבדוק אם יש חמץ
• תולדותיו של ביטוי בעברית מודרנית מלמדות על סגנון הדיבור של חכמינו
• פסיכולוגיה חז"לית: מדוע אדם אינו יכול לסמוך על עצמו בדברים מאד חשובים בלי בדיקה נוספת?
• איך לבנות סדר לימוד יעיל כדי להתקדם בתורה.

אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר.

בפסח חייבים לאכול מצה, לפחות בלילה הראשון, ואסור לאכול חמץ ולהחזיק חמץ ברשותנו. האופן שבו דברים אלו נלמדים ייבחן בעיון במדרשי ההלכה.

הביטוי "אור ליום", כמו במשנה, אור לארבעה עשר, מוכר לנו היום בעברית מסוגננת ומשפטית. פירושו "בלילה הקודם". סביר שהביטוי נכנס לעברית מן המשנה הזו. מדוע חכמים השתמשו בלשון "אור" כאשר הכוונה לחשכה של היום הקודם? זו שאלה מעניינת מספיק כדי שהגמרא והראשונים יעירו עליה. התשובה המקובלת היא שהביטוי "אור" יפה יותר מהמילה "חושך". והתנא, כותב הרמב"ם, רצה לפתוח את המסכת בביטוי יפה.

ולעיקר –

אם אסור ליהודי להחזיק חמץ ברשותו בפסח, זה אומר שהוא צריך להתפטר ממה שיש לו. ואיך ידע שהתפטר מכל החמץ? חכמים לא הסתפקו בכך שאדם יעשה חשבון עם עצמו לפי מה שהוא מכיר את החמץ בביתו ואז יחסל אותו. הם גם לא הסתפקו בכך שאדם יבדוק במקומות הרגילים להחזקת חמץ. הם גם חייבו לבדוק במקומות שאדם מכניס חמץ ועלול להשאיר אחריו. זאת על פי הכלל הפסיכולוגי הגדול שמה שאדם עושה ולא מתוך ריכוז – לאו אדעתיה – אינו נשמר בתודעה אלא נשכח.

מעשה באחד שתבע את חברו שהלווה לו כסף וגם ציין שההלוואה, כולל ספירת המטבעות, היתה במקום פלוני, ליד עמוד. הנתבע, בבית הדין של רב נחמן, אמר שמעולם אפילו לא עבר ליד אותו עמוד. מאוחר יותר באו עדים ואמרו שדווקא היה שם כדי להתפנות… רב נחמן רצה להכריז עליו ככפרן, כלומר איבד מכאן ולהבא את אמינותו.  אבל רבא תלמידו העיר לו מן הכלל הגדול: כל דבר שאינו מוטל על האדם, הוא יכול לעשותו ולא ישים לב (וממילא לא יזכור). והלכה כרבא. (שבועות לד ב)

הכלל הזה הועיל כדי לפטור אותו נתבע חסר זהירות מעונש ומתשלום. אותו כלל עמד לעיני חכמים כאשר הטילו חובת בדיקה אחרי החמץ – גם במקומות שאדם עלול להגיע אליהם שלא בדעה מרוכזת.

לכן אמרו חכמים, בדרך השלילה:

כל מקום שאין מכניסין בו חמץ – אין צריך בדיקה.

ומכאן שמקום שכן מכניסים, אפילו באופן ארעי, כל שהחמץ עלול להישאר שם, חייב בדיקה.

דוגמא לדבר – מרתף ליין, שהשמש יורד לשם באמצע הסעודה כדי להביא יין למסובים, והשמש לוקח איתו את הפת שלו, כיון שהוא אוכל בחטיפה ומנצל כל רגע. ועלול להיות שהשמש יניח שם את הפת ויחזור עם בקבוקים וישכח את הפת. ונמצא חמץ במרתף. לכן צריך לבדוק.

ולמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ בית שמאי אומרים שתי שורות על פני כל המרתף ובית הלל אומרים שתי שורות החיצונות שהן העליונות.

הנה המרתף שעליו דיברנו ויש בו חובת בדיקה, אבל לא בכולו אלא רק במקום שידו של שמש מגעת ובמקום שהוא עלול להתאמץ ולהגיע אליו.

בית הלל ובית שמאי נחלקו בפרטי יכולת ההגעה של השמש וחובת הבדיקה שנובעת מכך. היתה לפניהם מסורת לגבי מספר המדפים שיש לבדוק והם והאמוראים אחריהם נחלקו בפירוש הדברים.

הרשו לנו להציג המלצה יוצאת דופן. לפנינו כאן קטע משנה שמן הראוי לדלג עליו. לא בגלל שהוא לא חשוב, אלא בגלל שהעיון הזה תורם מעט מאד ללומד בהשוואה לדברים אחרים שאפשר ללמוד באותו הזמן. התורה היא ענקית, ולפיכך אם אנו רוצים להתקדם, עלינו לדעת במה להתמקד.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *