בחוקותי ע״ט: אין החלפות!

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

לכל מצוה ומצוה יש טעם ותכלית, ולפעמים יותר מאחד. לא תמיד קל לגלות את הטעם. אבל לפעמים זה מתבקש מעצמו.

התורה נתנה לנו רשות להקריב קרבנות. כדי לכפר על חטא, או כדי לבטא את תודתנו ואת אהבתנו לאלוקים. אולם לאחר שהבהמה הוקדשה, זהו זה. זוהי שתקרב ואין אחרת.

לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ

טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב[1]

בעברית שלנו: מי שהקדיש לא יקח בהמה במקום בהמה, גם אם הבהמה החדשה מעולה יותר וכל שכן אם היא פחות טובה.

ברור מדוע אסור להחליף בהמה טובה בפחות טובה. אם נתת מתנה לאלוקים, האם מותר להתחרט?

אבל הצד השני פחות ברור. אם טעיתי והבהמה לא הכי הכי, מדוע לא לאפשר לי לתקן, להחליף במשהו יותר מובחר?

*   *   *

להרחיק מן העבירה

הנה ההסבר של הרמב"ם:

האדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו

ואף על פי שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם (התחרט)

וכן אם הקדיש בהמה – שמא יחזור בו

וכיון שאינו יכול לפדותה – יחליפנה בפחותה ממנה

ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה – יחליף היפה ברע ויאמר: טוב הוא,

לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף[2].

בעברית שלנו: באמת היה צריך לאפשר להחליף רע בטוב, אבל זה מדרון חלקלק.

כך אנו בנויים. מצד אחד אדם רוצה להביא קרבן, אבל, מצד שני, אדם גם חס על רכושו. לכן, לאחר פרץ של נדיבות, אדם עלול להתחרט, להחליף יקר בזול.

ואם נרשה לו להחליף בהמה גרועה בטובה יותר, הוא ירמה את עצמו.

זו בהמה רעה שהחלפתי בה את המובחרת? מה פתאום? זו בהמה מעולה!

כיון שעל כל דבר ניתן להתווכח ולכל דבר יש שני צדדים, התורה פסלה באופן גורף את האפשרות של החלפה. (ולפי דרכנו למדנו שלפעמים צריך לחתוך ולא לנהל דיון עם מי שמתעקש על דעותיו, כי חבל על הזמן, ואם הוא קצת יתאמץ, הוא יוכל להבין הכל מעצמו).

הסבר נפלא שחודר לתוככי הפסיכולוגיה האנושית. ועדיין, לא מיצינו את הכל.

*   *   *

השמים הם הגבול

האיסור, לדעת הרמב"ם, נובע מכך שיש לאדם נטיה טבעית – וראויה לשבח – לחוס על משאביו. אמנם, כאשר הנטיה הזו מתעוררת במקום הלא מתאים, המצוה עלולה לסבול.

אבל יש עוד הסבר. יתכן שהאיסור על החלפה מכוון גם לבלום את השאיפה האנושית להשתפר כל הזמן…

הנה מקרה היפותטי. אני רוצה להביא קרבן. יש לי עדר גדול. אני עובר בכל העדר ומחפש בהמה מובחרת. הצלחתי! יש לי בהמה נפלאה לעולה.

אבל לא סיימתי. לפעמים, אני מגלה בעדר בהמה עוד יותר טובה, שנעלמה מעיני. ולפעמים אני רואה בהמה מובחרת יותר אצל השכן. האם לקנותה ולהחליף בבהמה שכבר הקדשתי? וגם אם לא מצאתי בהמה יותר מובחרת, האם עלי להמשיך ולחפש, כי בטוח שיש?

זה קורה לטיפוסים שאפתנים, פרפקציוניסטים, אבל זו גם תופעה מוכרת אצל יראי ואוהבי אלוקים. אלו ואלו אינם יודעים מנוח. האם עשיתי מספיק? האם אין מה לשפר?

אלו דברים שאין להם סוף.

עבור מנוחת הנפש, ומפני שאנחנו אנושיים ולכן אין באפשרותנו לעשות מושלם, לכן נקבע בתורה שאם הקדשתי בהמה, אז אין החלפות. אין המרות. אין שיפור. בחרתי, עשיתי, זהו זה. זה הקרבן.

מלבד זה, האם באמת ניתן להביא קרבן ממש מושלם? וכי אלוקים זקוק לקרבנות? ודאי שלא. אלו ביטויי אהבה. ומה שחשוב הוא הרצון הטוב ולא רק המראה החיצוני של הקרבן.

מכל הסיבות האלו, אלוקים שם קץ לרצון הטבעי שלנו להשתפר ולשפר כל הזמן את הביצועים שלנו.

זה נכון בקרבנות וזה נכון בכל מקום. האם שמעתם את הביטוי "המושלם הוא האויב של הטוב"? מה שנכון בתורת הקרבנות נכון בכל מקום בחיינו. צריך לעשות את הטוב באותו רגע לפי מה שנדרש מאיתנו. ובזה הסתיים התפקיד. לא להסתכל אחורה. להמשיך להתקדם.

כפי שכותב כאן הרמב"ם, מן המצוות אנו לומדים על עצמנו, על מעלותינו ועל חסרונותינו ואיך לחנך את עצמנו.

וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים

נ.ב. סנדלר לא חייב ללכת יחף. כרגיל, עברתי על המאמר כדי לשפרו (שום דבר לא יוצא מושלם בפעם הראשונה…) אך, בשלב כלשהו, הבנתי שצריך לעצור. זה לא מושלם? לא נורא. אם זה טוב, זה טוב מאד.

[1] ויקרא בחקותי כז י

[2] רמב"ם הלכות תמורה פרק ד יג בדילוגים