בלק ע״ח: מות ישרים וחרדת החיים

מה קורה לאדם לאחר המוות?

לא נמצא בתורה תשובה ישירה. מדוע?

זו הזדמנות ללמוד משהו חשוב על מה שהתורה באה ללמד – וגם על מה שלא.

התורה באה בתביעה ומעניקה הבטחה.

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם[1]

ויש סיפורים עם מסר חינוכי. למשל, שכשלונות מתרחשים ולא צריך לפחד מהם יותר מדי. לכן התורה אינה חסה על כבוד אבות האומה, כדי שנלמד שהכשלון אורב לכולנו, אבל גם שתמיד אפשר לעשות תשובה – ולגדול עוד יותר.

אבל התורה אינה באה לענות על כל השאלות שאפשר לשאול. והתורה אינה מספקת מידע שכבר מצוי וידוע אצל הקוראים. והרי אז, בניגוד להיום[2] היה ברור שחיי האדם אינם מסתיימים כאן ועכשו, בעולם הזה. יש המשך – ויש גמול.

עם זאת, אפשר לגלות בתורה התייחסויות כמעט אגביות, שמעידות כי אכן, כל אדם ציפה להמשכיות ולגמול גם לאחר מותו.

התוכלו למצוא את משפט המפתח בפרשה שלנו?

*   *   *

תקוות בלעם

בלעם מופיע בפרשה ללא שום הסבר ורקע, מפני שהיה מפורסם מאד. הוא היה נביא בתשלום. כתובת עם נבואותיו שרדה עד היום במקדש נכרי מעבר לירדן[3].

אדם מורכב היה בלעם. מצד אחד, איש אלוקים, למרות שלא היה יהודי[4]. כמו משה רבנו, שמתנבא לרצונו, גם בלעם מצפה שאלוקים יתגלה אליו כמעט לפי הזמנה. בניגוד גמור למשה, בלעם מקוה לכופף את אלוקים לשירותו.

אנו פוגשים את מידותיו הרעות: גאוותן, רודף ממון, צבוע שמסתיר את חולשותיו.

והוא מפתיע אותנו. כאשר מלך מואב מתלונן שלא ביצע את עבודתו, לקלל, הוא עונה:

אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל … לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי

אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְדֹוָד אֹתוֹ אֲדַבֵּר[5]

הוא אינו מסוגל לקלל, אבל בתוך הברכה הוא בהחלט מסוגל לצרף משאלה אישית.

… הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב

… תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ[6]

מה זה "מות ישרים" ומהי האחרית שהוא מבקש?

יתכן שהוא מבקש מיתה קלה, שאין בה ייסורים ארוכים וקשים. זו משאלה חכמה. אבל זה לא הכל. מהי "האחרית" של עם ישראל שהוא מקנא בה?

"אחרית" היא מה שאחרי המוות. בלעם רוצה אחרית טובה, לא עונשים. הוא בטוח שזה גורלו של עם ישראל, העם לבדד ישכון, שאינו הולך בדרכי הגויים ואינו מנסה לחקותם. הוא מאחל לעצמו אותה זכות.

בלעם מאמין בהמשכיות וגם בשכר ועונש.

שומעיו – החל במלך בלק ועד לאחרון המואבים – כולם מבינים את הבקשה הזו.

כולם יודעים – זה דבר פשוט – שהחיים אינם נגמרים כאן. יש המשך, והאדם נותן דין על מעשיו ומחדליו.

ואכן, בכתובת בלעם, לפי אחד השיחזורים שלה, הוא מתאר את העונשים לרשעים בשאול. לא סימפטי. אפשר להבין ממה הוא פוחד, גם אם הדברים מוצגים בצורה פרימיטיבית.

שני דברים חשובים למדנו משיחתו של בלעם. גם שהכל יודעים שיש הישרדות לאחר המוות, וגם שיש שם דין וחשבון.

וגם מדוע התורה לא טרחה לצרף עבורנו הרצאה על הגמול לאחר המוות. זה היה דבר ברור וידוע לכל, אפילו למואבים…

*   *   *

נספח: חרדה מודרנית

החרדה של בלעם, לפי הכתובת שלו והמשאלה שלו, היתה מפני העונש הנורא המצפה לרשעים. הוא אינו יוצא דופן. אמונה בהמשכיות ובגמול היא "העמדה הדומיננטית ברוב התרבויות הידועות לנו, מלבד זו המערבית העכשוית" כותב הפסיכולוג ברוך כהנא[7]. מה השתנה? האם זה בגלל שהמדע שלנו מכיר רק אטומים וחלקיקים, ואינו מוצא ביניהם את נפש האדם?

האם זה אומץ מול המוות? אולי להפך. יתכן שיש כאן מניע אנושי מאד: חרדה. פחד מחיי נצח – מגמול – מאחריות. לא תמיד קל לחיות חיים ערכיים. אז מכחישים ומתכחשים[8].

יש משהו משותף לתרבות המערבית ולבלעם. הם פ-ו-ח-ד-י-ם. בלעם התמודד דרך משאלה למות ישרים ואחרית יהודית. התרבות המערבית בורחת אל האמונה במוות שאין אחריו כלום.

אולי צריך להפסיק לפחד ולחיות חיים שיש בהם תקוה ואחריות?

[1] ויקרא, פרשת אחרי מות, פרק יח פסוק (ה)

[2] ראו לקמן בנספח.

[3] ראו בויקי, "כתובת בלעם".

[4] במדבר, פרשתנו, כב ה. "עמו" היתה אומה ואפשר לקרוא עליה באנציקלופדיה מקראית.

[5] שם פרק כד פסוק יג

[6] שם פרק כג ט-י

[7] חיים עד עולם, עמ' 50, חידת הייסורים, ידיעות ספרים.

[8] כהנא שם.