בלק ע״ט: מגילת בני קורח

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

כולם יודעים שקורח וכל אשר לו נבלעו באדמה. הנה תיקון: בניו נשארו בחיים. הם לא נפלו לתוך הבולען.

וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ[1]

אתם מוזמנים לראות מה נהיה מהם.

לא ידוע לנו על קורות המשפחה. רק בספר דברי הימים אנו מגלים שצאצאי קורח שרדו וגם מילאו תפקידים בבית המקדש.

וְשַׁלּוּם בֶּן קוֹרֵא בֶּן אֶבְיָסָף בֶּן קֹרַח וְאֶחָיו לְבֵית אָבִיו הַקָּרְחִים

עַל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה שֹׁמְרֵי הַסִּפִּים לָאֹהֶל

וַאֲבֹתֵיהֶם עַל מַחֲנֵה יְקֹוָק שֹׁמְרֵי הַמָּבוֹא[2]

ועדיין, המשפחה הזו תרמה לנו אישים שבלעדיהם לא היינו היום מה שאנחנו.

קודם כל – שמואל הנביא. מי שהנהיג את עם ישראל בשעות הקשות ביותר שלו, החל מחורבן המשכן, וגם המליך את המלכים הראשונים שלנו. הוא מצאצאי קורח. אבל כדי לעמוד על כך צריך לקשר פסוקים מפוזרים בדברי הימים, או להסתכל ברש"י…

והיו עוד. שמותיהם אינם ידועים לנו, אבל המילים שלהם מלוות אותנו לכל מקום.

הם היו משוררים, במובן של ימינו, כלומר מחברי שירה.

*   *   *

המשוררים

ללווים היו שני תפקידים בבית המקדש: שוערים, הניצבים בפתחים – לא שהיה צריך אותם. זה היה דרך כבוד, כפי שעושים בארמון המלך. ומשוררים: הם שרו על הדוכן בזמן הקרבת הקרבנות וניגנו בכלי נגינה. תכף נראה למה זה חשוב.

השירים שחיברו בני קורח הפכו לחלק מספר התהלים שלנו, שלא כולו חובר בידי דוד. (אני יודע שזה מפתיע, אבל זה מה שכתוב וכן הסיקו גם חז"ל[3]).

הם חיברו מזמורים כדי שישירו אותם בבית המקדש. אנו יודעים זאת כי בכל אחד מן המזמורים הבאים, שמהם מצוטט כאן, יש ייחוס לבני קורח. ובני קורח, כזכור, היו מן השוערים, לא המשוררים, הווה אומר שהם חיברו את המילים, ולא שהם שרו אותן.

הנה כמה ציטוטים מן השירים שלהם, שהיו בוודאי אז מבוקשים ביותר, וגם היום מלחינים להם ניגונים חדשים ומבצעים אותם.

המשפט הבא מסמל את מה שניסו לעשות כל ימיהם.

זַמְּרוּ אֱ-לֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ[4]

אל נטעה לחשוב שהם לא ידעו מהיכן המוצא המשפחתי שלהם. הם ידעו היטב היסטוריה.

אֱ-לֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם[5]

ואולי זכרו את גורל אבי המשפחה כאשר כתבו את השורות הבאות, שמתאימות למה שקרה לו.

אַל תִּירָא כִּי יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ

כִּי לֹא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ[6]

ואולי בהתחשב בהיסטוריה של המשפחה הם כתבו גם את השורות הבאות:

רָצִיתָ [קיבלת ברצון] יְקֹוָק אַרְצֶךָ שַׁבְתָּ שבות יַעֲקֹב [החזרת את עם ישראל בתשובה]

נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ

כִּסִּיתָ כָל חַטָּאתָם[7]

הם הכירו את צערו של החולה ומי שנתון בסכנת חיים.

יְקֹוָק אֱ-לֹהֵי יְשׁוּעָתִי

יוֹם צָעַקְתִּי

בַלַּיְלָה נֶגְדֶּךָ

תָּבוֹא לְפָנֶיךָ תְּפִלָּתִי הַטֵּה אָזְנְךָ לְרִנָּתִי

כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי וְחַיַּי לִשְׁאוֹל הִגִּיעוּ[8]

והם ידעו להודות על כל חסד ועל כל ישועה ואנו יודעים זאת כי השאירו לנו את המשפט המפורסם ביותר של ספר תהלים.

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה[9]

והם העניקו לנו את הביטוי המופלא ביותר של רגש דתי:

כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱ-לֹהִים[10]

כנראה צריך ללכת עייף וצמא במדבר כדי להעריך באמת את העוצמה של הביטוי הזה, אבל עדיין אפשר לחוש את עוצמת הגעגוע של מי שאלוקים תופס מקום כה עצום בחייו.

כל אדם צריך למצוא את האופן שבו הוא מסוגל לבטא את כשרונותיו. וזה היה חלקם, לחבר את המילים האלו. האם גם אתם שרים אותן בסעודה שלישית בשבת?

אז זוהי מגילת בני קורח. אתם מוזמנים להפיק לקחים. תרשו לי להציע משהו? זה ממש לא חשוב מנין באת. זה חשוב לאן אתה הולך – ומה אתה עושה בדרך.

[1] במדבר פרשת פינחס כו (יא)

[2] דברי הימים א פרק ט (יט)

[3] בבא בתרא טו א.

[4] מז (ז)

[5] מד (ב)

[6] מט יז-יח

[7] פה ב-ג

[8] פח ב-ד

[9] פד (ה)

[10] מב (ב)