במדבר ע״ט: הלכות תחבורה

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

הרמזור הראשון בעולם הופיע בלונדון בסוף שנת 1868. לפי ויקיפדיה הכל-יודעת, הרמזור הופעל בידי אדם. זה לא החזיק מעמד זמן רב. המכשיר התפוצץ והמפעיל נפגע. יחלפו כמה עשרות שנים עד שההמצאה החשובה הזו תופיע, שוב, והפעם בארצות הברית של אמריקה. מסתבר שאיש מאיתנו לא שמע על ארנסט סירין, אבל כולנו חייבים לו תודה: הוא המציא את הפטנט של הרמזור האוטומטי.

אני יודע מה תרצו לומר: למה רמזור זה חשוב? ולמה זה מופיע בעיון שקשור לפרשת השבוע?

טוב ששאלתם.

הבעיה של הסדרי תנועה לא מתחילה עם המצאת המכונית. התיכנון והניהול של שינוע מספרים גדולים של בני אדם היתה קיימת גם בעם ישראל, לאחר יציאת מצרים.

זה לא דבר קל להוציא לדרך ולהוליך יותר משני מיליון בני אדם. כדי לאפשר תנועה חופשית צריך סדר וכללים, סדר במרחב וסדר בזמן.

בפרשתנו מוקדשים 33 פסוקים כדי לתאר את הסידור של שבטי ישראל, בזמן חניה, בזמן נסיעה, ובזמן היציאה לדרך.

אלו כללי התחבורה הראשונים בעם ישראל, ואולי בהיסטוריה האנושית כולה.

*   *   *

זכות קדימה

הנה עוד דוגמא מתקופה מאוחרת יותר, מימי חז"ל.

שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה. אם עוברות שתיהן – שתיהן טובעות, בזה אחר זה – שתיהן עוברות.

בנהר יש מקום צר ובו יכולה לנוע ספינה אחת בלבד. אם שני הקברניטים יבחרו לנוע קדימה (מה שנקרא "משחק התרנגולת" או "מי פוחד ראשון") יש סיכוי טוב להתנגשות ולטביעה של שתיהן. כאן צריך חוק. כאן יש הלכה.

טעונה ושאינה טעונה – תידחה שאינה טעונה מפני טעונה.

זה שיקול תועלתני. לספינה הריקה קל יותר לסגת ולתמרן, ולכן היא זו שתוותר.

ומה קורה אם שתי הספינות במעמד שווה?

הטל פשרה ביניהן, ומעלות שכר זו לזו[1].  

מי שנדחית זכאית לקבל פיצוי מן זו שמקבלת זכות קדימה. זמן זה כסף, כידוע.

*   *   *

הלכות תנועה בכבישים

כל זה מביא למסקנה מעניינת ומפתיעה. ההתנהגות בכביש היא יותר מאשר שאלה של נימוס ודרך ארץ. היא נושא הלכתי.

מן הראוי היה שייכתב "שולחן ערוך" של התנהגות בכביש. נכון, יש חוקי תנועה אבל זה לא מספיק. ראשית, חוקי המדינה מכסים את רוב הנושאים אבל בהחלט לא את כולם. שנית, חוק מציע סנקציות אבל אינו פונה אל האדם כדי לחנך אותו. זה מה שעושה ההלכה. וזה מה שחסר לנו.

עד שייכתב שולחן ערוך כזה, הרשו לי להעלות כמה הצעות.

• כל מי שיורד לכביש צריך לדעת שהמטרה הראויה אינה להגיע כמה שיותר מהר ליעד, אלא לנסוע בהתחשבות. לא רק בזהירות. בהתחשבות. לעשות חסד. לוותר.
  חסד זה לא רק לחכות שיבקשו או יידחפו. כפי שנוהגים לתכנן את הנסיעה קדימה כדי לנהוג בבטיחות ולמנוע תאונות, כך יש מקום לתכנן קדימה כדי להתחשב באחרים.
  חשוב גם להתכונן מראש. אם מגיעים לכביש עם רצון טוב של עשית חסד, פחות מקפידים על אלו שמנסים לעקוף או להידחף. כל ויתור זה מצוה לא פחות מהנחת תפילין[2].
• הדוגמא של הספינות מלמדת שיש סדר עדיפויות, ומי שזקוק קודם למי שלא. לכן צריך לתת זכות קדימה לאוטובוסים, מפני שיש בהם הרבה נוסעים, לעומת רכב פרטי. זה לא בחוק הישראלי, אבל זה בהחלט בהתאם להלכה (וכמובן, תזכורת לנהגי אוטובוסים, זכות מקבלים ולא לוקחים).
• סיימת את הנסיעה וחזרת הביתה בשלום? חשוב על מעשי החסד והזכויות שצברת בדרך. כל הכבוד לך! זה גם יתן לך תמריץ להתחשב בפעם הבאה.

אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לדרך, זכרו שכמו בכל מקום וזמן, גם כאן יש הלכות, ובעיקר – הזדמנות אדירה לעשות חסד, שזה לקיים מצוה מן התורה ולהידבק בדרכי אלוקינו, שעליו שהוא רב חסד ואוהב צדקה.

[1] בבלי סנהדרין לב ב

[2] הרב יוחנן דוד סלומון היה הראשון שהעלה את הרעיון של חינוך מוסרי לנהגים.