בראשית ע"ז

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ

(בראשית פרק א פסוק א)

ברא א-להים – ולא אמר ברא ה',

שבתחלה עלה במחשבה לבראתו במדת הדין,

ראה שאין העולם מתקיים,

הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין,

היינו דכתיב (להלן ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים:

(רש"י פרשת בראשית)

בתורה ספרו חז"ל שבעה שמות של ה'. השם שמופיע במעשה בראשית הוא "אלוקים". מה אפשר ללמוד מזה? ומה אפשר ללמוד מכך שבפרק אחר בהמשך הפרשה מופיע שם משולב, "ה' אלוקים"?

רש"י מסתמך על גישת המדרש, שהשם "אלוקים" מציין חומרה, דין, עונש, עונש מיידי. ואילו השם של י-ה וכו' מציין רוך, רחמים, סבלנות, ותרנות.

רש"י גם מסביר לנו כיצד העולם מתנהל:

אילו היה רק חסד, מי היה מעניש את הרשעים? הם היו עושים כל רע ותמיד היה צריך לרחם עליהם ולוותר עליהם ולאפשר להם להמשיך בשלה.

אילו היה רק דין, היה עונש מיידי על העבירה הקטנה ביותר. מי היה שורד?

ה' רואה שהדרך היחידה לתת לעולם להתקיים ולהתפתח היא שילוב. מענישים אבל רק לפעמים. נותנים הזדמנות שניה.

זה נכון ברמת העולם. אבל גם ברמת האדם.

מי שעוסק בחינוך, ומי שעוסק עם אנשים, צריך לדעת לתת הזדמנות שניה. לא לוותר על מה ששלך, אבל לתת הזדמנות למי שכשל, לדבר, אם אפשר אז להסביר מה לא בסדר. ולתת לתקן.

וזה נכון גם לגבי האדם עצמו.

כמה פעמים אנו פחות מושלמים ממה שרצינו.

האם עלינו להרוג את עצמנו על כשלונות?

האם עלינו לוותר לעצמנו לגמרי? לא לתבוע מעצמנו להיות טובים יותר?

צריך לשלב מידת הדין עם מידת הרחמים. לתבוע מעצמנו, אבל גם לקבל שקשה לנו, שאנו משתפרים לאט. וה' מחכה לנו שנעשה זאת. שנהיה טובים יותר, שנלמד וניישם. שנברר מה הדרך הנכונה בכל דבר ונשנה בהתאמה את מעשינו לטובה.

נקבל את עצמנו בסבלנות, בלי לוותר לעצמנו אבל גם בלי להתייאש. נלמד מדרכי ה' כי זה מה שהוא אומר לנו: גם ארץ וגם שמים, גם בעולם מסביב וגם בעולם האנושי וגם בתוך עצמנו, הכל תלוי בסבלנות ובעבודה עצמית שיש בה שאיפה קדימה אבל גם מוכנות לכך שזה בא לאט ולפעמים גם עם כשלונות.

זה האופן שבו העולם נבנה. זה מה שה' רוצה מאיתנו, לא יותר ולא פחות.

וזה מה שאנו מסוגלים בהחלט להשיג.