בראשית עח

הפילוסופיה של היום והלילה

אור וחושך, יום ולילה, טוב ורע. יש לנו ניגודים יסודיים שלפיהם אנו מתנהגים. זה נכון גם היום, במאה ה21.

נכון שמאז הופיעה התאורה החשמלית, המלאכותית, אנו מעצבים את סדר היום כרצוננו. אפילו הילדים אינם הולכים לישון עד שמכבים להם את האור. ובכל זאת – עדיין הרבה מאד תלוי בחלוקה בין לילה ליום. יש אומרים שגם השעון הביולוגי שלנו תלוי בכך.

וכמובן, דינים רבים בתורה תלויים במעבר הזמן בין יום ללילה.

רוב המצוות אינן כשרות אלא ביום, ולכן הן מתחילות בהתחלת היום ומסתיימות בסופו. תקיעת שופר וברית מילה (מן התורה), קריאת מגילה (מדרבנן), וכן רוב עבודות המקדש. גם הכהן שטבל מטומאתו נאלץ לחכות ללילה הבא. אין הוא רשאי באכילת תרומה אלא מששקעה עליו חמה ויצאו הכוכבים[1].

היום אין לנו מקדש אבל גם בעולמנו המודרני, פעם בשבוע כולנו נקראים להתחשב בנקודת המעבר בין יום ללילה. ביום ששי, כאשר יורד הלילה מתחילה השבת ואין היא מסתיימת עד לבואו של הלילה הבא.

לכן יש לשאול: מתי מתחיל היום ומתי בא הלילה? מהו הסימן הקובע? בלשון חכמים: האם היום מתחיל עם הנץ השחר (אור ראשון) או עם זריחת החמה? והאם הלילה מגיע עם שקיעת החמה או עם צאת הכוכבים?

זה ספק – מן התורה – שאין לו הכרעה ברורה. לכן, הלכה למעשה, אנחנו מחמירים.

לגבי התחלת היום אמרו:

אין קורין את המגילה, ולא מלין… עד שתנץ החמה.

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר – כשר[2].

וגם לגבי סיומו של יום מצאנו שיטות שונות בין חכמינו.

לפי דעה אחת, עם שקיעת החמה מתחילים איסורי שבת מן התורה, כדעת רבי יוחנן ותלמידו רבי אלעזר[3]. אבל הדעה הרווחת יותר היא:

הא קיימא לן (ברור לנו) דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא[4]

לכן מקבלים את השבת עם השקיעה (או, למעשה, קצת קודם) ואין מוציאים אותה עד לצאת הכוכבים.

*   *   *

הפילוסופיה של היום והלילה

התלמוד[5] מנסה לפשוט את שאלתנו מן המתואר בספר נחמיה על מאמצי הבניה של חומת ירושלים.

(טו) וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים[6]:

אך כפי שמבואר בהמשך הסוגיה, זה לכל היותר  "סימן", שהרי אפשר שבשל הצורך הגדול בהגנה השתדלו הבונים והקדימו ואחרו לבנות ככל שיכלו.

מה טבעה של דחיה זו? אפשר לפרש כי אין הוכחה מן הנוהג של בני הדור ההוא רק בגלל שהם היו במצב סכנה ולכן התאמצו יותר. אבל אפשר לפרש שיש כאן רעיון עמוק יותר. אין היום והלילה נקבעים לפי השימוש שעושה בהם האדם, אלא לפי המציאות האובייקטיבית, הפיזיקה הבלתי תלויה באדם, השמש והכוכבים כשהם לעצמם.

(הפילוסוף יקשה: האם יש "דבר כשהוא לעצמו" במנותק מן התפיסה האנושית? הרי היום והלילה מוגדרים לפי האופן שבו השמש והכוכבים נראים לנו ולא כפי שהם ייתפסו בטלסקופים מחוץ לאטומספירה… והפילוסוף צודק. ההלכה נקבעת לא לפי המציאות כשהיא לעצמה אלא כפי שהיא נראית לאדם, אבל זה נושא שמחייב ספר בפני עצמו…).

*   *   *

העמימות ביסוד הבריאה

המעיין יגלה כי הכל מתחיל בפרשה שלנו.

(יד) וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה…

(טז) וַיַּעַשׂ אֱ-לֹהִים … אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:

(יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:

(יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב[7]

מצד אחד – השמש, המאור הגדול, נועדה ל"ממשלת היום". ומכאן, שברגע שהשמש נעלמה לה מתחת לקו האופק, זה כבר לא יום.

מצד שני – ממשלת הלילה תלויה בכוכבים (המאור הקטן אינו מתאים לכך, שהרי לפעמים אין ירח, ולפעמים הוא נראה אפילו ביום)[8].

בין אלו לאלו, יש זמן בינים.

רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא:

כוכב אחד ודאי יום.

שנים ספק לילה.

שלשה ודאי לילה[9].

אולי תרצו לשאול את השאלה המתבקשת שאכן מופיעה שם מייד בהמשך:

שנים ספק – והכתיב עד צאת הכוכבים?

אלא מיעוט כוכבים שנים

קדמיא לא מתחשב. [הראשון אינו חשוב כלל להיספר]

*   *   *

נולדנו לספק

מפליא הדבר: כבר בבריאת העולם, ביום הרביעי, שבו נקבעו סדרי היממה, יש לנו מצב של עמימות, של ספק. מדוע ה' אירגן את הדברים בצורה מבלבלת שכזו?

אולי רשאים אנו להציע שלמדנו מכאן לקח גדול. במציאות האנושית (ואולי גם הפיזיקלית כפי שהיא נראית לאדם) לעתים אין אנו יכולים לצפות למצבים חד משמעיים. בחיינו אנו נתקלים פעמים רבות במצבים חד משמעיים – אבל תמיד יהיו וישנם מקרי גבול, שטחים אפורים, עמימות וספקות. זה חלק מההויה האנושית, וזה קיים כבר מששת ימי בראשית, ועל מנת כן נבראו העולם והאדם.

[1] (רשימה מפורטת של דוגמאות, גם אם לא מושלמת, ניתן למצוא במסכת מגילה כ א-ב ועוד).

[2] מגילה כ א

[3] מנחות לו ב.

[4] מגילה כ ב ועוד מקומות רבים בתלמוד.

[5] תוספתא שם, מגילה שם, ברכות ב ב ועוד.

[6] (נחמיה פרק ד)

[7] (פרשת בראשית, פרק א)

[8] וכיון שצריך "כוכבים" אז צריך לפחות שנים.

[9] ירושלמי (וילנא) ברכות א