בראשית ע״ט: מנקמה לרחמים

כיצד יש להגיב על רצח?

הנה הסיפור הראשון בהיסטוריה[1].

וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ

ה' חוקר את קין.

וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ

לאחר שקין מתחמק אבל נאלץ להתוודות, ה' שולח אותו לגלות ועבודה קשה. ואז יש תגובה של קין שקשה לנו לפענח. חרטה? תשובה? פחד מהעתיד?

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְדֹוָד גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשֹׂא

הֵן גֵּרַשְׁתָּ אֹתִי … וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ וְהָיָה כָל מֹצְאִי יַהַרְגֵנִי

מדוע שמישהו ירצה לפגוע בקין? בתור נקמה על מות אחיו? או בגלל שהסטנדרטים של ההתנהגות ירדו בעקבות הדוגמא האישית שיצר, ועכשו רצח כבר אפשרי?

בין כך ובין כך, כדי להגן על קין מפני רציחתו, ה' לא רק נותן לקין סימן אלא גם מבטיח עונש:

וַיֹּאמֶר לוֹ יְדֹוָד לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם

ובכן, יש כאן דגם של ענישה. הרוצח לא רק ישלם בחייו, אלא שיהיו שבע הריגות על כל הריגה אחת. זה הרבה יותר מנקמת דם.

ודרכם של עקרונות מסוג זה שהם מתפתחים והולכים. למך הוא הדור החמישי לאחר קין[2]. והוא מתייהר בפני נשותיו:

וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן … אִמְרָתִי

כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי

כִּי שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם קָיִן וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה

יתכן שעבור למך הביטויים "שבעתיים" ו"שבעים ושבעה" הם רק מטאפורות המגזימות בהיקף שפיכות הדמים לאחר רצח, אבל ברור שלגביו אפילו פציעה מצדיקה עונש מוות לפוצע ואילו חבורה, שהינה כמשתמע נזק פחות חמור, עדיין מצדיקה את הריגת בנו של הפוצע.

*   *   *

מגאולת הדם אל ביטול עונש המוות

ניתן לשרטט מידרג של עונשים לרוצח ולשופך הדם.

לקין מובטחת הגנה דרך האיום בהריגה של הרוצח וגם בני משפחתו.

למך הופך זאת לכלל אלים ומחמיר בהרבה.

התורה קובעת כי אין לקבל כופר מן הרוצח וכי גואל הדם יהרגנו – לאחר ביקורת של העדה שהרוצח באמת היה מזיד.

וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ[3]

כפי שמסביר פרופסור משה גרינברג[4], התורה, בניגוד לחוקי העולם העתיק, אינה מעניקה שווי כלכלי לחיי אדם אלא מחייבת את מות הרוצח דווקא כדי להבהיר עד כמה חיי אדם הם, בלשון הפילוסופיה התועלתנית, בעלי ערך אינסופי.

והתהליך החינוכי הזה מתקדם והולך. חז"ל ביקשו למנוע הריגה בסנהדרין, אפילו של רוצחים, וכינו את האחראים "סנהדרין חובלנית"

סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם[5]

ופרשנות זו שמבטלת את האפשרות להרוג, טוען גרינברג, היא יישום המסר החינוכי של התורה.

אם כן מתבקש לשאול: מדוע אלוקים הבטיח לקין כי מי שיפגע בו ישלם שבעתיים, ובכך פתח את הדרך לאלימות נוסח למך?

*   *   *

הדגם ההתפתחותי של האנושות

לא בפעם הראשונה, אנו נזקקים להסבר שכותב הרב קוק פעמים רבות.

העולם מתפתח. האנושות מתפתחת. והתורה היא זו שמכוונת את התפתחות האנושות.

בראשית ההיסטוריה האנושית, הדרך היחידה להגן על האדם מפני רציחה היתה להגזים בענישה על רצח. הדרך היחידה להגן על קין מפני הדגם של רצח בקלות, דגם שיצר בעצמו, היתה לקבוע עונש כפול ומכופל.

ואכן התוצאות היו התדרדרות של האנושות עד לחוקי למך שמענישים במות ילד על פציעה ובחוקי העולם העתיק, כגון של חמורבי, שקבעו תשלום כספי על חיי אדם.

התורה נטלה את המצב הזה ועיבדה אותו בדרכה. על נטילת חיי אדם במזיד יש להעניש במוות, ואין כפרה בכסף על רציחה, אבל העונש הזה צריך לעבור דרך הביקורת של הציבור והחכמים. ואכן, כאשר העולם התקדם שוב, חכמים המשיכו ליישם את רוח התורה, וניטרלו את עונש המוות אפילו לרוצחים.

אז מה היה לנו? למדנו פרק בהיסטוריה של התרבות האנושית, מן הזילות של חיי אדם אל ההתחשבות המירבית ברוצח כפי שהיא קיימת היום, התורה לימדה אותנו – ודרכנו את האנושות – עד כמה יש להיזהר בחיי אדם, והנביאים הבטיחו לנו שיבוא היום ותיפסק כל אלימות.

וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ … וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם[6]

[1] פרשת בראשית פרק ד ח-כד

[2] פסוק יח.

[3] במדבר מסעי לה לג. וכל השאר נאמר שם בפרק.

[4] "ערך האדם במקרא" בתוך על המקרא ועל היהדות.

[5] משנה מכות א ט

[6] ישעיהו פרק יא ו