שלוש פעמים נאמר בתורה לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
רק גדי, רק בחלב העז, רק בחלב אמו.
וחכמינו למדו מכאן איסור בשר בחלב, בישול, אכילה והנאה, כגון למכור את התבשיל לגויים.
מה מטרת האיסור? איך חכמינו למדו משינויים קלים בין הנוסח של ספר שמות לנוסח של ספר דברים שמדובר באיסור נרחב?
מה הדוגמא הזו מלמדת אותנו על האופן שבו נמסרה תורה לחכמים, וכיצד, כלשון רבי משה מקוצי, יש כאן תשובה לכופרים?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
שלוש פעמים בתורה כתוב אותו איסור, באותה לשון.
פעמיים[1] נאמר בספר שמות:
רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ
ושוב[2], בפרשתנו:
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה. לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי.
כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַידֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ.
והשאלות רבות. מה בדיוק אומר האיסור הזה? היכי דמי, באלו נסיבות נאמר האיסור?
וכמובן, למה הוא חוזר, בהקשרים שונים, שלוש פעמים?
החיפוש אחרי התשובות יוביל אותנו לתובנות אודות האופן בו נאמרו הדינים בתורה, האופן בו הם נתפרשו בידי חכמינו, ועל מטרתן של התורה והמצוות בכלל.
מתחילים.
****
חינוך לערכים
הכל מסכימים, חכמים, פרשנים וחוקרים, כי התורה שלנו מיועדת לחנך. כל מצוה ומצוה בה תורמת לבנית חברה טובה, ערכית וחכמה יותר, וכן לבניתו של האדם הפרטי, להיותנו טובים וחכמים יותר.
ולכן יש מצוות שמיועדות להרחיק מעבודה זרה ואמונות הבל וכן פולחני הבל.
נוסח האיסור בספר שמות, וההקשר שלו, מעידים כי הוא נאמר אודות קרבנות. אסור להקריב גדי בחלב אמו.
כבר מן האיסור הזה ניתן ללמוד הרבה. וזאת למרות שהאיסור אינו מנומק. דומה שאנו חשים באופן טבעי רתיעה מפני הקרבת גדי מבושל בחלב – ובכלל קרבן כזה אינו מוגדר בין הקרבנות – אבל חשוב לשאול: מה בא האיסור הזה ללמד?
ואם התורה אינה מגלה לנו את הטעמים, מכאן שהיא סומכת עלינו שנוכל להבין זאת בעצמנו.
ואכן נאמרו כאן כמה השערות:
יתכן שמנהגי הגויים היו להקריב דווקא גדי יונק, מפני שהוא היה זמין להקרבה וטעמו משובח ביותר. לכן אסרה זאת התורה.
לפי זה האיסור מכוון להרחיק עבודה זרה, וכן דעת הרמב"ם. אבל זה לא הכל. יתכן שהאיסור רחב יותר:
אסור להקריב גדי כל עוד הוא יונק, כפי[3] שנאמר
שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד – בכלל. לא רק במקדש.
זה כבר איסור חינוכי, שמטרתו לפתח רגישות ורחמנות.
וכמובן, זה לא הכל, לא זה לא הכל.
****
החידוש של הגרסה השלישית
בספר דברים משה רבנו חוזר על דיני התורה ולפעמים מרחיב אותם. האם זה שינוי? יתכן שכך היתה הכוונה מן ההתחלה ורק בערבות מואב משה מבאר יותר.
בגרסת ספר דברים האיסור על גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מופיע במנותק מן ההקשר של המקדש. לכן, כמו אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, זה חל בכל זמן ובכל מקום.
וחכמינו הבינו שאי אפשר לאסור אך ורק את הגדי ואך ורק את חלב העז, אמו. אם מותר לבשל גדי בחלב של עז אחרת, ואפילו טלה בחלב פרה, האיסור המצומצם לא היה מחזיק מעמד.
מפני מה דיבר הכתוב[4] בגדי? מפני שהחלב מרובה באמו – זו רק דוגמא!
טלה יונק נחשב למעדן, ואף לקרבן מועדף[5], וגם בשר מבושל בחלב ובחלב חמוץ היה מעדן ונחשב כך עד היום[6]. לכן כולם אסורים.
נכון, מבחינה פורמלית לא פשוט לעגן את האיסור בכללי הדרש, ולכן אנו מוצאים (בהערה 4) דורות של תנאים מנסים להציע הוכחות. ורבי שמעון בן אלעזר[7] ביקש להתיר בשר שבושל בחלב בהנאה, לא לאכול אבל למכור לגויים.
רגע, אם זו פרשנות, ולא מסורת, איך ידעו חכמינו שהם צודקים? הגענו לרעיון גדול…
איסור גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ מדגים לנו עקרון מרכזי: התורה הניחה ללומדים להבין ולפרש את איסוריה.
הרמב"ם[8] כותב:
לא שתק הכתוב מלאסור האכילה – התורה דילגה על איסור אכילה מפורש
אלא מפני שאסר הבישול כלומר ואפילו בישולו אסור ואין צריך לומר אכילתו
רבי משה מקוצי[9] מוסיף: זו תשובה לכופרים!
ועדיין: האם אי אפשר לחלוק? בוודאי שכן, אבל התורה לא מספקת ולא תובעת הוכחות מוחלטות, אלא רק הבנה מסתברת אצל מי שמוכן להשקיע וגם להסתפק במתקבל ביותר על הדעת.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] שמות (משפטים) כג יט; (כי תשא) לד, כו
[2] דברים (ראה) יד, כא
[3] ויקרא (אמור) כב, כז-כח
[4] מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דכספא פרשה כ
[5] שמואל א ז ט.
[6] פירוש מקרא לישראל לפסוקנו בדברים, מנחם הרן מקרא ועולמו, גדי בחלב אמו עמ' 433, CHATGPT 4 על מתכונים בעולם לבשר בחלב.
[7] תוספתא ערלה א ו
[8] מאכלות אסורות ט ב.
[9] ספר מצוות גדול לאוין סימן קמ-קמא