דברים ע״ט: בשבח המעשיות

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

ספר דברים הוא ברובו נאום: שיחה ארוכה חד צדדית של משה רבנו עִם. עַם ישראל. השיחה מתנהלת בימים האחרונים של חייו, לאחר שהוליך אותם לנצחונות מרשימים על עם האמורי ועל עוג הענק. צריך לזכור שמשה, כמעט בן מאה ועשרים, לאחר שמונים שנות הנהגה מתישות, מדבר עכשו עם דור הבנים, הדור שהיה צעיר מאד בזמן יציאת מצרים ובזמן ההתגלות בסיני. יש ביניהם לא רק בני גיל העמידה אלא גם יותר צעירים, שנולדו בדרך, שגדלו במדבר, שעברו עליהם שנים או כמה עשרות שנים של נדודים כדי להגיע אי פעם לארץ המובטחת.

אז הוא מתחיל בהיסטוריה. לא ההיסטוריה הרחוקה של סיפורי האבות, וגם לא על מצרים, השיעבוד והניסים והגאולה. אפילו לא על ההתגלות בסיני.

משה מספר להם על המסע לארץ, וזה מתחיל לאחר שמסתיים מעמד הר סיני, בהוראה לצאת לדרך.

יְקֹוָק אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר

רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה

פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם …

בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם… לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם[1]

ופה יש משהו שנראה מיותר.

האם לא די לומר יְקֹוָק אֱ-לֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וכו'. מה פשר התוספת רַב (די) לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה?

אם תרצו, לפני שאתם ממשיכים, נסו נא לחשוב על שאלה זו בעצמכם. האם המילים האלו באמת מיותרות? מה הן יכולות להביע?

עכשו אפשר להמשיך.

*   *   *

טוב או רע?

הרש"ר הירש מציע את הפשט הפשוט ביותר:

בצאתכם ממצרים אל הארץ המובטחת הוליך ה' אתכם אל ההר הזה.. מטרת השהייה הזאת כבר הושגה. כאן ניתנה לכם התורה… נכנסתם לעבדות ה'. כבר עסקתם בתורה ולמדתם את מצוותיה, וגם הקמתם לה מקדש בקרבכם. שוב אין אתם חסרים דבר כדי לרשת את הארץ.

הרש"ר הירש מנסח במילותיו שלו מה שכבר נאמר במדרש.

בהר הזה עשיתם לכם את המשכן… קבלתם עליכם את התורה… מניתם עליכם שבעים זקנים מניתם עליכם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות

הניה (הנאה, רווח) גדולה היא לכם ישיבתכם בהר הזה[2]

ובעברית שלנו, במשפט אחד: סיימתם את כל ההכנות. היה טוב, עכשו טוב להתקדם.

האם גם אתם מרגישים שמשהו כאן לא זכה להתייחסות ולביאור? הביטוי רַב לָכֶם שֶׁבֶת נשמע כמו ביקורת, תלונה על עיכוב מיותר.

וכך באמת טוען פירוש נוסף המובא בהמשכו של אותו מדרש.

*   *   *

גאולה אקטיבית

דבר אחר (פירוש אחר)

רעה גדולה לכם ישיבתכם בהר הזה

פנו וסעו לכם…

הוי קשה היא הבטלה

רעה? רעה גדולה?

כן! כי לאחר שמשיגים משהו, לא נשארים לשבת באותו מקום. צריך להתקדם.

עם ישראל לא היה אמור להישאר במדבר, לחיות על המן וללמוד תורה. זה לא אידיאל. זה אמצעי. צריך להגיע לארץ, לבנות חיים של עם בארצו שלו. חיים של תורה, חיים של קידוש השם, אבל לא חיים מנותקים מן העולם הזה.

וצריך לעשות זאת בזריזות. מדוע? כי ככל שנשארים יותר זמן ליד ההר, כך מתרגלים לבטלה. וכאשר מתרגלים לבטלה, קשה יותר לחזור לתיפקוד מעשי בריא.

המסר הזה היה נכון אז, לעם שקיבלו את התורה, והוא נכון עד היום. גם ברמת העם וגם ברמת הפרט. אני, אתה ואת, כל אחד בפני עצמו.

יש זמן של בניה נפשית, של לימוד, כמו קבלת התורה; של תיכנון אסטרטגי של החיים, כמו מינוי שופטים, אבל גם ברמת הפרט; וכמובן קביעת מקום לקשר עם האלוקים, כמו הקמת מקדש, וברמת הפרט זה נעשה במצוות – ובלב.

כל זה התורה מלמדת אותנו, את המה ואת האיך. איך להתנהג ולמה לשאוף. ואז, אחרי ההכנות – צריך לפעול בעולם הזה לפי מה שמוטל עלינו. מגיע הזמן שבו עלינו לומר לעצמנו: מספיק לשבת מסביב להר. צריך לצאת אל החיים.

ומה אז? טוב ששאלתם. הרי צריך שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו[3]. אבל זה כבר נושא לעיון אחר…

[1] דברים דברים א ו-ח

[2] ספרי דברים פרשת דברים פיסקא ה

[3] רמח"ל, מסילת ישרים פרק א.