האזינו ע״ט – הסוד: לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם

בדיוק כפי שהיינו מצפים, המילים האחרונות של משה רבנו הן קריאה לשמור את "כל דברי התורה הזאת".

והוא מוסיף:

לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם

כִּי הוּא חַיֵּיכֶם[1]

בעברית שלנו: התורה איננה סתם. אם היא נראית לכם ריקה, אז החסרון הוא בכם.

וכן הסבירו חכמינו:

דברי תורה אין בהם פסולת, שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם[2]

התורה היא מושלמת – אבל צריך לדעת להבין אותה, לפרש אותה, ליישם אותה.

כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם – אפילו דבר מצוה שאתה רואה אותה שהיא ריקה וקלה, בה חיים, ואריכות ימים[3]

שימו לב: ניתן לקרוא וללמוד את התורה ולהגיע למסקנות שטחיות, כאילו היא "ריקה וקלה". רק החכם יבין שהתורה מחנכת ומעניקה חיים.

*   *   *

ניתנה תורה לחכמים

עכשו נגלה סוד גדול שהיה ידוע היטב לחז"ל: אי אפשר לקיים את התורה אלא אם כן מפרשים אותה חכמים.

כי לא דבר רֵק הוא מכם. שאם הוא רֵק אינו רֵק אלא מכם, שאין אתם יודעין לדרוש אותו[4]

הא כיצד?

ראשית, בכל דור ודור יש שאלות חדשות שלא נידונו בעבר, ורק החכם ידע למצוא את התשובה בתורה.

שנית, צריך לא רק תשובות לשאלות חדשות, אלא גם ליישם בכל דור מחדש, לפי צרכיו, את הכללים מן העבר. לכן תיקנו חכמים תקנות וגזירות, לפעמים קבעו להוסיף ולפעמים קבעו לבטל.

רגע. האם זה בכלל סוד? הרי כל מי שלומד תורה, מן המקרא והדרשות ועד לתלמוד ולספרי הפוסקים, יכול לראות שיש הבדלים ושינויים מן המסורת בראשיתה ועד לפסקי דורנו.

נכון מאד, ועדיין, זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שהכלל הפשוט הזה מנוסח במפורש.

ההקשר ההיסטורי בו נוצרה או עוצבה ההלכה אינו מתאים להקשרים היסטוריים מאוחרים יותר בשל השתנות הנסיבות, התרבות והדגשים של עולם הערכים[5].

במשפט אחד: התורה היא יישום של כללים, אבל היישום המעשי צריך להתחדש לפי הזמן!

על סמך העקרון הנסתר ידעו חז"ל, הרמב"ם והאחרונים לפרש את המקורות באופן יצירתי ומחודש.

*   *   *

האחריות הגדולה של חכמים

מפחיד: אם ניתנה תורה להידרש, אז האם אפשר לקחת כל כלל ולהפוך אותו למשהו אחר לגמרי?

ממש לא. שימו לב למי ניתנה הזכות לפרש ועל סמך מה הוא יפרש.

להודיעך שהתורה לא לטיפשין ניתנה, אלא לחכמים,

לדרוש ולחקור לאזן ולתקן מדרשות נאות דברים דבורים על אופניהם,

שנאמר "משפטי ה' אמת צדקו יחדו" …

שמקרא (פסוק) זה מצדיק את מקרא זה, ואין מקרא עוקר מקרא,

כי לא דבר רק הוא מכם[6]

ראשית, כל התשובות לשאלות, כל התקנות וכל הפרשנויות המחודשות נשענות על העקרונות שכבר טמונים בתורה, בחינת מקרא זה מצדיק את מקרא זה, ואין מקרא עוקר מקרא.

ושנית, אין הזכות לדרוש ולתקן נתונה אלא לחכם ומבין מדעתו.

*   *   *

התעלות הדורות

ועדיין, זה מפתיע, אפילו מסחרר. במה זכינו שלא זכה שום דור לפנינו?

התשובה: בזכות עמל התורה ובזכות האופנים המחודשים והמעמיקים שיש היום כיצד ללמוד ולהבין.

חוקרים ולומדים, שמקדישים עצמם לתורה, שמו לב להבדלים – לפערים – שבתוך המסורת. והם אלו ששואלים: איך זה יתכן?

ועכשו אין ברירה. אם לא נודה בקיומו של הסוד הזה, יתערער האמון שלנו בתורה ובמוסריה.

אמנם, וזה חשוב מאד, אין להצטער על חשיפת הסוד הזה. להפך.

… התהליכים ההיסטוריים עצמם, השינויים והחידושים, מן הטכנולוגיה ועד לתרבות, החול והקודש, כולם הם גילויים של הופעת ה' בעולם[7].

רצון ה' הוא שבדור שלנו נבין ונעריך את העוצמה והאחריות שהופקדה בידי בשר ודם. בידנו.

רוצה גם אתה ליטול חלק במפעל הפרשני של הבנת התורה ויישומה? צא ולמד!

[1] דברים, האזינו, פרק לט מה-מט

[2] ילקוט שמעוני יהושע רמז ב

[3] מדרש תנחומא (בובר) בלק

[4] פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים האזינו דף ס עמוד ב

[5] הליכות עולם, הלכה והיסטוריה, הרב שג"ר, בתוך "אחרית דבר" מאת הרב יהודה ברנדס.

[6] שכל טוב (בובר) ויחי

[7] בשינוי לשון ע"פ הנאמר שם.