האם היה אפשר להציל את עֵשָׂו? | עצירה למחשבה על פרשת תולדות תשפ״ד

לאחר עשרים שנה, יש לרבקה תאומים.

אבל היא יודעת מנבואתה שהם יגדלו שונים. מאד.

ואכן, עֵשָׂו מתחיל לרדת מן הדרך. הוא לוקח נשים פסולות, עובדות עבודה זרה.

יצחק מנסה למשוך אותו בחזרה.

מה היתה התוכנית החכמה שלו, כזו שמקובלת עד היום בחינוך של נוער נושר, תוכנית שלא יצאה לפועל?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

עשרים שנה נשואים יצחק ורבקה, ועדיין אין להם ילדים.

רבקה עצובה, שבורה.

יצחק רואה ומתפלל עליה.

א-לוהים שומע את תפילתו.

יש להם שני בנים, תאומים!

כבר בלידה, הראשון מרשים. גדול, יפה, בוגר. מתאים לקרוא לו עֵשָׂו. וזה מה שכולם עושים.

השני לופת בידו הקטנה את העקב של עֵשָׂו. אפשר לדמיין שזה בכוונה.

אז יש מי שקורא לו יעקב. השם נתפס.

והם גדלים.

עֵשָׂו דומה לדודו, ישמעאל. איש ציד, איש שדה.

אבל אביו אוהב אותו, והוא אוהב את אבא. הוא מספק לאבא בשר ציד. מפליא שהמתנה הזו, כל כך גשמית, קוסמת ליצחק.

אין הוא יודע שעֵשָׂו ויעקב מתחרים על הבכורה. אולי אינו מודע לכך שרבקה מעדיפה את יעקב.

לעת עתה, יצחק, עד כמה שאפשר בעולם הזה, הוא אדם מאושר.

יש לו את רבקה, את עֵשָׂו, את יעקב. הוא עשיר, בעל אדמות ובארות ועדרים.

והכי חשוב: א-לוהים הבטיח לו את ברכות אברהם. והוא יעביר אותן הלאה, בבוא הזמן, לצאצאיו.

מה עוד יכול אדם לבקש?

****

המשימה של רבקה

ורבקה?

היא הקריבה הכל כדי להצטרף למשפחת אברהם. עזבה את משפחתה, את מולדתה, התחתנה עם מי שמבוגר ממנה בעשרים שנה לפחות. פעם זה היה מקובל.

יש להם זוגיות טובה[1]. אבל היא עקרה. והיא כה רצתה בנים, עובדי א-לוהים, כמו אברהם, כמו בעלה יצחק.

רק לאחר עשרים שנה, היא בהריון. ואז – יש לה נבואה מזעזעת[2].

שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ – הבנים התאומים יצמחו לְעַמִּים. אבל דרכיהם שונות.

וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר – הם ייאבקו זה בזה!

היא פוחדת, אך נוצרת הכל בליבה. מסתירה את הנבואה מיצחק, מיעקב, ובוודאי מעֵשָׂו.

היא לא רוצה לאבד אף אחד מהם. אבל קל יותר לאהוב את יעקב שלה, תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים, מאשר את עֵשָׂו.

הבנים גדלים, והדרכים נפרדות. עֵשָׂו נושא שתי נשים[3], והן מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה.

בלי לגלות זאת עדיין ליצחק, רבקה מבינה את המשימה שלה: לגונן על יעקב, הבן הנבחר.

כן, גם אם זה אומר להפסיד את עֵשָׂו.

ואנו כבר יודעים איך ייגמר הסיפור הזה.

****

התוכנית של יצחק

גם יצחק ראה את עֵשָׂו מתרחק, אבל, בניגוד לרבקה, הוא האמין שאפשר לחזק אותו, להעניק לו  אמונה בעצמו.

ואכן, זו השיטה שבה ממליצים רבני דורנו להתייחס לילדים שירדו, בינתים, מן הדרך.

יצחק העוור קורא[4] לעֵשָׂו. אומר שאינו יודע כמה זמן נשאר לו, ומבקש: תביא בשר ציד, תקבל ברכה.

והנה הוא, ממהר ובא.

העוור שואל וליבו מרטט: אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו? והתשובה: אָנִי.

ובנו מגיש לו את האוכל והיין.

ויצחק חורג מהתיכנון, מוסיף בקשה: גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי בְּנִי.

והוא מנשק את בנו האהוב, חש בריח בגדיו, ומדגיש:

רְאֵה – שים לב!

רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְדֹוָד – זה בסדר להיות איש שדה, רק תזכור שא-לוהים מברך אותך.

וְיִתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ – לא צריך מלחמות. אפשר להתעשר רק מחקלאות.

יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים – ואם תרצה להיות מלך, בהצלחה.

הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ – יצחק אינו יודע שעֵשָׂו בז לבכורה, שמכר אותה ליעקב…

הסיום הינו חלק מברכת א-לוהים לאברהם[5]: אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

החלק האחרון מִשָּׁם, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, לא מתאים לעֵשָׂו, אבל זה כבר לא הכרחי.

זה הרגע המאושר של יצחק. עֵשָׂו האהוב שלו קיבל את ברכתו, וימשיך בדרך האבות. זה היום המבורך ששניהם יזכרו לתמיד.

זה הרגע המאושר האחרון של יצחק.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (תולדות) כו, ח

[2] שם, כה, כג

[3] שם, כו, לה

[4] בראשית (תולדות) כז, כד-כז

[5] בראשית, לך לך, יב ג.