האשה החשודה, מדרש ופילוסופיה | עצירה למחשבה על פרשת נשא תשפ״ג

כיצד פותרת פרשתנו את הדילמה הנוראה של מי שחושד באשתו ואינו יכול לדעת את האמת?

מה אנו לומדים על אהבת א-לוהינו אלינו מן ההיתרים ההלכתיים ומן הניסים המובטחים בפרשת סוטה?

האם ניתן בכל זאת להציע הסבר נטורליסטי, טבעי, לעונש של הסוטה?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

חשד מרעיל את החיים. זה נורא כאשר גבר חושד באשתו[1].

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל – אין הוא חושד בנורא מכל, עד שהפרטים מצטברים

וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה – במאוחר, הוא מתחיל לחשוד. אבל בצדק.

אוֹ – יש עוד סוג של חשד.

עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה – ויש טיפוס חשדן, אולי עם בעיה נפשית, שחושד לחינם באשתו הטהורה.

לפעמים חשדן צודק, ואולי דחף את אשתו לעבירה בחשדותיו. וגם אדם נאיבי עלול לחשוד בחינם.

אפילו היום, בעידן הטכנולוגיה של מעקב וציתות, לא ניתן לברר חשדות בוודאות וכל שכן בזמנם.

לכן פרשת סוטה.

בימים ההם, האשה נלקחת למקדש ועוברת "אורדיל", משפט א-לוהי.

הכהן מערב מים ועפר, כותב קללה על קלף, וממיס את הדיו בתערובת – אלו מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים.

עוד לפני כתיבת הקלף הכהן מזהיר – נשים לב לסדר האמירות.

אִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה [אז] הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה – לאשה טהורה לא קורה כלום!

וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת – אם היא כן סטתה אז תחול עליה הָאָלָה:

יִתֵּן יְדֹוָד … אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה, וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ

וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן – והאשה נאלצת לקבל על עצמה את הקללה ולשתות.

אִם נִטְמְאָה –  וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ – מיתת ייסורים ובזיון, לפי הקללה

וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה – וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע – הבעל וכולם ידעו שהיא חפה מפשע ויהיו לה ילדים.

****

מי שאוהב – מתערב

מה זה נס? זה יפתיע, אבל ניסים במקרא אינם חריגה מן הטבע אלא צירופי הזדמנויות מופלאים.

גם הנס המופלא של קריעת ים סוף התחולל לפי מנהגו של עולם, בשל רוח קדים שנשבה כל הלילה[2].

רוב הנסים עקיפים ונסתרים, אבל יש גם יוצאי דופן.

וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה – זו מכת בכורות

אֲנִי יְדֹוָד – אני ולא מלאך, אני ולא שרף – התערבות ישירה כביכול, כנאמר במדרש בהגדה[3]

נס ישיר נמצא רק בעוד מקום אחד. אצלנו. אם האשה טמאה, א-לוהים שולח את העונש.

חכמינו ראו במחיקת המגילה ביטוי לאהבתו וענוותו של א-לוהינו. אמרו: גדול שלום שבין איש לאשתו שהרי שמו של הקדוש ברוך הוא יִמָּחֶה על (בתוך) המים[4].

בדומה לכך, העונש הניסי מבטא רעיון גדול. כמו במכה האחרונה שבה נגאלו ישראל ממצרים גם כאן א-לוהים מתערב במישרין – אבל למטרה פרטית. לטהר אשה לבעלה, להביא להם שלום.

מכת בכורות היתה חד פעמית – וכאן זה יכול לקרות תמיד, לפי הזמנה.

הרמב"ן: אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע[5]

נחזור ונדגיש: א-לוהים אוהב אותנו, ולכן, כפי שהרשה למחוק את שמו כך הוא מתערב אישית כדי לעשות שלום בית.

****

השגחה בתוך הטבע

ועדיין יש לנו לשאול: האם לא ניתן לפרש גם את הנס של הסוטה באופן נטורליסטי? האם העונש בפרשתנו גם הוא נס נסתר, לפי חוקי הטבע?

הרי גם במצרים רומז לנו הפסוק וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית שא-לוהים שלח נגף בבכורים, כלומר שהאירוע היה בכל זאת בהתאם לחוקי הטבע.

הנה הסבר אפשרי: החשודה החוטאת תמות… מרוב פחד. היא עצמה תגרום לעצמה את המיתה.

זכר לדבר: דברי הכהן פותחים בהרגעה:  אִם לֹא שָׂטִית – הִנָּקִי. אחרת, האשה עלולה למות מרוב בהלה למרות שהיא טהורה!

לכן הטכס מפחיד. לכן מבזים אותה. לכן אסרו חכמינו על עבדיה להיות איתה, שלא תהיה לה תמיכה.

לכן משרבו המנאפים פסקו המים המרים – כי נשים התרגלו לחטוא בלי לפחד מעונש. ולכן רבן יוחנן בן זכאי הפסיק את הטכס[6].

כמובן, זה סוד שאסור לגלות, כי אשה שתדע שזה פסיכולוגי תפחד פחות ותצליח לשרוד. אך לאחר שבוטל הטכס, כבר מותר לגלות את האמת…

רגע, האם אין כאן שלילה של הרעיון של נס, פגיעה באמונתנו התורנית? ובכן, לא.

הרמב"ן[7]: אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד.

ועדיין: שכר כל התורה וענשה בעולם הזה הכל נסים והם נסתרים, יֵחָשֵׁב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם.

כלומר, יש מעורבות א-לוהית – אבל רק מאחורי הקלעים של הטבע.

והרמב"ם מסביר כי דווקא העובדה שהעולם נוהג לפי חוקי טבע היא גילוי של השגחה א-לוהית.

הטבע, חוקי הפיזיקה והכימיה והפסיכולוגיה, הם הם מנהגו של עולם והם ביטוי לרצונו יתעלה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (נשא) ה, יא-יד; יט – כב.

[2] שמות יד כא

[3] סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר פסח

[4] חולין קמא א

[5] רמב"ן (במדבר (נשא) ה, כ

[6] משנה סוטה ט ט

[7] רמב"ן (שמות (בא) יג, טז; שמות (וארא) ו, ב