הבטחה עתיקה | עצירה למחשבה על פרשת במדבר תשפ״ד

כמה בנים היו ליעקב אבינו? נכון מאד. שנים עשר.

אז איך מנשה ואפרים, בני יוסף, הפכו לשבטים בפני עצמם?

התהליך הזה קורה בפרשתנו.

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

ליעקב היו שנים עשר בנים.

בשיחה האחרונה בינו לבין יוסף, מתרחש שינוי מפתיע[1].

יעקב משתף את בנו, שנגזל ממנו למשך עשרים ושתים שנה, בסיפור על נבואה שזכה לה עוד לפני שפגש את אמו:

אֵ-ל שַׁ-דַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן – בדרך לחרן!

וַיְבָרֶךְ אֹתִי: הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ – יהיו לך הרבה מאד צאצאים

וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים – כל אחד יהיה עם, כלומר שבט, או בלשון פרשתנו מַטֶּה, ועדיין יהיו מאוחדים.

וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם – והם יקבלו את ארץ כנען לעצמם.

וכעת, על סמך ההבטחה הא-לוהית הזו:

שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם

אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה – כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.

מה מבטיח כאן יעקב ליוסף? ומדוע?

לאבינו הזקן, לפני מותו, אין שום ספק: הוא ימות במצרים, אבל צאצאיו ייגאלו, יגיעו לארץ, ויחלקו אותה ביניהם. ביום ההוא, אי פעם בעתיד, כל אחד מהבנים יהיה שבט, אחד מתוך קְהַל עַמִּים.

והוא קובע: לא יהיה שבט יוסף, אלא שני שבטים: מנשה ואפרים.

הרי יוסף הוא הבכור של רחל האהובה שאבדה לו. ובכור מקבל פי שנים.

אך מדוע לא חשש יעקב, המחנך הדגול, להפלות שוב בין הבנים?

כמו שביארנו בעבר, יתכן שיעקב פחד שבני יוסף ייטמעו במצרים, שהרי אביהם סגנו של פרעה. המעמד החדש ישכנע אותם להישאר בין בני ישראל.

ומה יזכרו מנשה ואפרים מהרגע הזה? מה יספר להם אביהם? מה הם יעבירו לבניהם אחריהם?

הם יֵדְעוּ והם יספרו: אנו, מנשה ואפרים, בני יוסף, הננו חלק מן העם הגדול שיצמח מסבא יעקב.

וגם: אנו שבטים, עַמִּים בתוך קְהַל עַמִּים של האומה העברית.

אז גם אם נהיה משועבדים, נחכה לגאולה.

****

ההבטחה מתקיימת

היום כל ילד יודע: רשימת השבטים כוללת את מנשה ואת אפרים, בני יוסף. הם נזכרים בתורה בתור שבטים, כל אחד בפני עצמו; גם בארץ הם מקבלים נחלה, כל שבט בפני עצמו; בכל מאות השנים הבאות הם נחשבים כמו כל שבט.

העובדה שהאבות, מנשה ואפרים, הינם בני דור מאוחר יותר, נכדים ולא בנים של יעקב אבינו, כבר אינה משנה ואינה נזכרת.

השידרוג הזה מתחיל להתממש בפרשתנו, מאות שנים לאחר פטירתו של יעקב אבינו.

תחילה: ספירת בני ישראל[2].

הסופרים: משה, אהרן וראשי השבטים.

אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה, אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא – לכל שבט נציג אחד.

הרשימה מסודרת לפי בני לאה, בני רחל ובני השפחות.

ובין בני רחל: לִבְנֵי יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם – אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, לִמְנַשֶּׁה – גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר.

המטות נקראים כאן על שם בני יוסף, אבל לכל אחד מהם, אפרים ומנשה, יש כבר ראש מטה משלו.

כלומר, עוד קודם, אולי כבר במצרים, בני בניהם של מנשה ואפרים התפצלו לשני שבטים.

והרשימה מסתיימת: וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת.

המינויים האלו אושרו בידי נבואתו של משה!

****

עכשו זה רשמי

לאחר הספירה[3] משובצים השבטים בריבוע מסביב למשכן. אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם.

בני רחל מוצבים במערב, אפרים ועליו מנשה ואיתם בנימין. שוב, כל אחד עם דִּגְלוֹ.

בכל צד שלושה שבטים, מכאן שגם מנשה ואפרים הם שני שבטים, כל אחד בפני עצמו.

בפרשה הבאה, מביאים נשיאי השבטים קרבנות ומתנות, כל אחד ביומו. ברשימה מופיעים הנשיאים של אפרים ומנשה, הנכדים, עם שאר נשיאי השבטים, בני יעקב.

ניזכר: יעקב בֵּרֵךְ ואמר: אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה – כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי.

עכשו זה לא רק לו, זה לכולם. בתוך בני ישראל, עבור משה – וגם א-לוהים מאשר.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (ויחי) מח, ג-ה

[2] במדבר (במדבר) א, ד-יז

[3] במדבר (במדבר) ב, ב