הלוויים במשכן ובמקדש | עצירה למחשבה על פרשת במדבר תשפ״ג

הנה מעשה[1] שהיה בשנים האחרונות של המקדש השני.

כבר בקש ר' יהושע בן חנניה לסייע את ר' יוחנן בן גודגדה – שני התנאים היו לוויים והיו עובדים במקדש, כל אחד בתפקידו שלו. ר' יהושע רצה לעזור לר' יוחנן בסגירת אחת הדלתות…

אמר לו: חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך! – אין זו עבודתך, והרי נאמר בפרשתנו[2] וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, מיתה בידי שמים, וזה כולל גם מי שלוקח לעצמו תפקיד שאינו שלו.

שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים – השוערים ניצבו בשערי המקדש והמשוררים היו במקהלה שלוותה את הקרבנות בנגינה ובשירי תהלים.

בפרשתנו נבחר שבט לוי נבחר לסייע לכהנים במשכן בנשיאת הכלים. כיצד הם הפכו לשוערים ולמשוררים?

צפו להפתעות.

[1] ספרי במדבר קרח פיסקא קטז

[2] במדבר (במדבר) ג, לח

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

בפרשתנו נבחר שבט לוי[1].

הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הם נציגי כל העם, וכפופים לכהנים.

… וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת

מכאן למד התנא ר' יוחנן בן גדגדה שאסור ללוי לשנות את התפקיד שלו. אם יְשַׁנֶּה – הוא נקראְ זָר וחייב מיתה בידי שמים.

אז מה עשו הלוויים במשכן? במילה אחת: מַשָּׂא: בעברית שלנו: סחיבה.

הרי מישהו צריך לשאת את כלי המשכן ורכיביו – משא כבד – בזמן שהוא מפורק, בדרכים.

זו עבודה לדורות, אבל עדיין רק זמנית. היא נועדה למדבר, עד שיגיעו לארץ ישראל, ועד שהמשכן יזכה למקום קבוע, כפי שייאמר בערבות מואב[2]: הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְדֹוָד מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם.

זה יהיה פעם, בעתיד, אבל עדיין – כשייבנה המקדש, מה תהיה אז עבודת הלויים?

ללווים היו כמובן תפקידים נוספים. ערים משלהם היוו ערי מקלט לרוצחים בשגגה. הם היו אחראים ללימוד ולפסק, לצידם של הכהנים[3]. יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל אומר משה.

אבל מה יעשו במקדש?

ובכן, נקבעו להם תפקידים חדשים, ומי שיצר אותם היה דוד המלך[4].

****

תקנותיו של דוד

וְדָוִיד זָקֵן וְשָׂבַע יָמִים וַיַּמְלֵךְ אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ – דוד מינה את שלמה בחייו כדי למנוע מחלוקות

וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם – ההסדרים הבאים צריכים להיקבע בציבור, עם בעלי הסמכות.

זה מעורר התפעלות וראוי ללמוד מזה: דוד לוקח אחריות על מה שיקרה לאחר שכבר לא יהיה כאן. וכן ראוי שיעשה כל אדם חכם ואחראי.

ודוד סופר את הלוויים ומחלק אותם לקבוצות.

מֵאֵלֶּה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְדֹוָד – חלקם יעסקו בעבודות בניה ושירות.

וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטִים – וחלקם ימשיכו בתפקיד המסורתי שלהם, שהחל בהתנדבותם לבער עובדי עבודה זרה לאחר חטא העגל בסיני.

וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים שֹׁעֲרִים וְאַרְבַּעַת אֲלָפִים מְהַלְלִים לַידֹוָד בַּכֵּלִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל – זה החידוש שקובע דוד.

ויש כאן שני תפקידים חדשים:

שֹׁעֲרִים – המקדש, שלא כמו המשכן, הוא בנין ענק, ולכן ראוי שיעמדו שומרים ליד כל שער, כדרך המלכים.

מְהַלְלִים בַּכֵּלִים – נגינה ושירה. במשנה[5] תיארו שהיה להם, ללוויים, דוכן מיוחד.

וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי – דוד פותר בעיה שאין לה תשובה בפרשה. מה יעשו בני משה שהם לוויים אבל לא כהנים. ובכן, גם הם בין שאר הלויים שיעבדו במקדש.

וזה עדיין לא הכל.

מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה – העבודה תתחיל מגיל עשרים! (או תקופת ההכשרה).

ואכן, כך נהגו בהקמת המקדש השני[6].

וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְדֹוָד…

הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרוֹת וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם – זו נגינת הלוויים.

לְהַלֵּל אֶת יְדֹוָד עַל יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל – זו השירה.

הכל כתקנתו של דוד. וכידוע, שירי ההלל נלקחו מספר תהלים, כפי שהיה כל ימי הבית השני.

****

התפתחות ההלכה בימי דוד

איך הרשה לעצמו דוד לייצר עבודות חדשות ללוויים?

זו השאלה המעניינת והנה התשובה: הוא דרש מסברה וחידש הלכה!

כִּי אָמַר דָּוִיד – כך דרש ופירש

הֵנִיחַ יְדֹוָד לְעַמּוֹ וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם לְעוֹלָם – המציאות השתנתה. יש מקדש קבוע.

וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ – אין צורך בנשיאת משאות.

אז צריך משמעות חדשה למה שנאמר בפרשתנו, נְתוּנִם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

מצד אחד – צריך תפקיד חדש; מצד שני – זה כבודו של מלך, להחזיק שוערים וזמרים ומנגנים. לכן – שוערים ומשוררים.

גם עיצוב המקדש היה מתוך פרשנות וסברה. דוד אומר לשלמה[7]:

הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְדֹוָד – – לפי דרשת האמוראים, לדוד היתה מגילה שקיבל משמואל הנביא

עָלַי הִשְׂכִּיל – אבל הוא גם דרש והסיק בעצמו.

כפי שפירש דוד את המסורת לגבי תיכנון המקדש, כך עשה גם לגבי עבודת הלוויים.

ומה שעשה דוד עושים חכמים בכל הדורות. כאשר מופיעים צרכים חדשים, כאשר יש שאלות חדשות, חכמינו דורשים את התורה ומפרשים אותה, כדי להסיק ממנה הוראות בכל דור ודור לפי צרכי הזמן.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] במדבר (במדבר) ג, ו – י

[2] דברים (ראה) יב, ה – ט

[3] דברים (וזאת הברכה) לג, י

[4] דברי הימים א כג, א – לב

[5] ערכין ב ו.

[6] עזרא ג, ח – י

[7] דברי הימים א כח, יט. ירושלמי מגילה א א.