הלכות גיור במגילת רות | עצירה למחשבה על חג השבועות תשפ״ג

תעלומה במגילת רות: איך זכתה רות לגאולה, כלומר ייבום, מידי בועז, אם בשעה שנישאה לבן של נעמי היתה נכריה גמורה? הלא קבעו חכמינו שהיא התגיירה רק בדרך לארץ ישראל, בשיחה עם נעמי?

הפתרון המפתיע יראה לנו גישה חדשה אבל ישנה נושנה, מימי חכמינו, אודות התפתחות ההלכה.

זה מאמר ארוך, אבל מתאים ללימוד של ליל שבועות…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

 בתוך מגילת רות מסתתרת תעלומה: סתירה שאין לה פתרון.

או אולי כן?

נחזור בקצרה על העלילה ונראה את הסתירה.

בזמן רעב, אלימלך לוקח את אשתו נעמי ואת שני בניו ויורד למואב. כפי שציינו המפרשים, בריחה כזו אינה לזכותו. אלימלך מת, בניו נושאים להם מואביות, ואז גם הם מתים. נעמי נשארת לבד לבד ורק כלותיה, רות וערפה, עדיין איתה.

הרעב תם. נעמי רוצה לחזור לארץ ישראל. רות וערפה רוצות להצטרף אליה.

נראה שיש להן סיבה טובה לעשות זאת. אם הן שודכו לבני משפחה מהגרת, אפילו משפחה עשירה (בהתחלה), זה סימן שהיה קשה למצוא להן שידוך מואבי מוצלח…

וגם: אולי לא היה להן לאן לחזור…

בימים ההם בת הופכת לחלק מבית האב החדש שלה. הייבום, שנהג גם בעמים אחרים, נועד להשאיר אלמנה בלי ילדים בביתה החדש.

ועדיין, אם הן מוכנות לצאת לארץ זרה עם נעמי, זה בהחלט לזכותן!

ועדיין, נעמי משכנעת אותן להישאר. היא עניה, לא יהיו להן חתנים חדשים. עדיף להן לנסות למצוא בית במואב.

(נעמי בחכמתה מבינה שיום אחד הן תתחרטנה ואז יהיה יותר גרוע לכולן).

ערפה משתכנעת ועוזבת.

רות נשארת.

כאן ממש ראוי לצטט[1].

וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי (=תבקשי) בִי לְעָזְבֵךְ, לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ

כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין

עַמֵּךְ עַמִּי וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי

בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר

כֹּה יַעֲשֶׂה יְדֹוָד לִי וְכֹה יֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ

המילים האלו מרגשות עד היום.

****

גאולה

חז"ל פירשו שבשיחה הזו רות קיבלה על עצמה להתגייר.

בהמשך העלילה נעמי מארגנת לרות ייבום. בועז הנדיב, קרוב משפחתם, מבטיח[2]:

אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל – זכותו לייבם לְפָנַי.

וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי – ואם הוא מוותר אז תורי.

ובועז משכנע את בעל זכות הייבום, פְּלֹנִי אַלְמֹנִי, לוותר.

נכון, המילה "ייבום" אינה נזכרת שם, וגם ייבום מן התורה נוהג באחיו של המת ולא בקרובים אחרים. אבל הלשונות של גאולה בהקשר זה מלמדות כי בעם ישראל בימים ההם נהג מעין ייבום. וכן פירשו כל המפרשים.

לשמחתנו, הגואל מסרב. בועז לוקח אותה לאשה – ודוד המלך יצא מזרעם.

סוף טוב הכל טוב.

****

הסתירה

ברגע שחושבים על זה, יש קושיה גדולה בעלילה, וכל נסיון לפתרון מסבך אותנו בסתירות.

אם רות התגיירה רק בדרך לארץ ישראל, כפי שפירשו חז"ל, אז קודם לכן היתה נכריה גמורה. ומה שנישאה ליהודי – אינו כלום. בלשון ההלכה, אין כאן שֵׁם קידושין ואין שָׁם נפקויות הלכתיות לקשר שכזה.

אז מדוע רות נקראת כַלָּתֵךְ בפי העם[3]? ובעיקר, מדוע יש כאן גאולה וייבום? הלא היא זרה למשפחה! הלא גר כקטן שנולד דמי!

ואם נאמר שיש כאן חובת גאולה וייבום, זה אומר שרות כן התגיירה, באופן כלשהו, כבר במואב, אבל אז מה פשר הקביעה של חכמינו שהגיור שלה – שממנו למדו על התנאי של קבלת עול תורה ומצוות, – התבצע בלילה ההוא, בין מואב לארץ ישראל, הרבה לאחר שבעלה הלך לעולמו?

הסיפור לפנינו, אבל ממה נפשך אין לו מובן לפי ההלכה אשר בידנו.

****

גיור לאומי וגיור דתי

אנו רגילים לחשוב על גיור בתור הצטרפות ליהדות, כלומר לדת ולתורה. הרי התורה היא שמגדירה אותנו ואת הייחוד שלנו.

אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה יאמר רב סעדיה גאון (ספר האמונות והדעות מאמר ג).

גם עמים אחרים קיבלו, לעתים נדירות, מצטרפים חדשים, והיו להם טכסים שונים כדי לסמל את המעבר הזה, אבל שם זו היתה הצטרפות ללאום, ואצלנו ההצטרפות לדת היא היא שמכוננת את ההצטרפות ללאום.

רוצים לחשוב ולגלות את התשובה בעצמכם? הנה רמז:

לסיפור כפי שהוא לפנינו אין מובן – לפי ההלכה אשר בידנו.

אם הצלחתם מה טוב, ואם לא הנה התשובה.

יתכן שבמגילת רות יש לנו תפיסה שונה של גיור, שיטה הלכתית שונה מזו שלנו.

הלכה קדומה שנשתכחה או הוחלפה מאוחר יותר.

לפי הגישה ההיא, גיור הוא הצטרפות ללאום[4], לעם ישראל. זה מה שעשו רות וערפה כאשר נישאו לבני אלימלך ונעמי. הצטרפות ללאום מאפשרת חלות של קידושין והיא גם יוצרת זיקת ייבום.

הרבה יותר מאוחר, רות עברה גיור שני, גיור של קבלת תורה ומצוות, כפי שהראו לנו חז"ל.

משפט המפתח שמראה את שני השלבים נאמר בתוך דברי רות.

עַמֵּךְ עַמִּי – כאשר בחרתי להינשא לבן העם היהודי, הפכתי לחלק מן העם שלך, נעמי.

 וֵא-לֹהַיִךְ אֱ-לֹהָי – ואני מקבלת עלי לא לעבוד אלהים אחרים, להיות נאמנה רק לא-לוהי ישראל.

הפתרון אכן עונה על כל הקשיים, אבל מעורר בתורו שאלה חמורה. איך ניתן להעלות על הדעת שאי פעם, אפילו בימי אבותינו, היה גיור שונה משלנו?

ובכן, כבר חכמינו לימדו אותנו שבעבר הרחוק יכלו לנהוג הלכות שונות משלנו, שאפילו לגדולי האומה שלנו היו שיטות הלכתיות מפתיעות.

הדוגמא המופתית לכך היא לקיחת מיכל בת שאול, אשתו של דוד, ומסירתה לאדם אחר. איך שאול המלך יכול היה לפעול נגד ההלכה ולמסור אשת איש לזר?

הגמרא[5] מסבירה: היתה להם מחלוקת באופן שבו היא התקדשה. דוד קנה אותה על ידי הריגת פלשתים רבים, ושאול מצא "חור", רעותא בלשון חכמינו, בתהליך, ולכן סבר שהקידושין לא חלו מעולם. בלשון הגמרא, שאול ודוד נחלקו במקדש במלווה ופרוטה.

אין לנו צורך לבאר את השיטות וגם לא להניח כדבר מוחלט שזו קביעה היסטורית. אף חז"ל, לפירושנו, לא באו לומר שזה בוודאי היה הרקע לביטול הנישואין בידי שאול. זה הסבר אפשרי, לא הכרחי, והרי שאול היה יכול למצוא נימוקים אחרים למען המטרה הרעה הזו.

כאן חז"ל הדגימו לנו שכאשר אנו קוראים במקרא על מעשים שנראים מנוגדים להלכה המקובלת עלינו, אפשר שזה בגלל הלכות שונות משלנו, כלומר בגלל הלכה קדומה שנהגה ושונתה מאוחר יותר.

וסוף סוף, גם הגאולה של רות, הייבום שלה בלשון המפרשים, גם היא אינה לפי ההלכה שלנו היום.

כל זה מפתיע מאד, אבל עדיין מושתת על המקורות, ממגילת רות ועד לימי האמוראים.

אז מה היה לנו?

קראנו את הסיפור המרגש על רות הנאמנה ובעלת החסד, על נעמי החכמה, ועל בועז הנדיב.

זיהינו את הקושי העצום במגילת רות וניתחנו את הסתירה.

אף מצאנו דרך מקורית אך ישנה נושנה, מימי חז"ל, כדי לפתור את התעלומה.

גילינו שבתחומים מסויימים היתה בעם ישראל הלכה שונה, קדומה, שיכולה להיראות לנו היום זרה ומוזרה אבל זו היתה אז ההלכה וזו היתה אז מסורת התורה ופרשנותה.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רות א, טז – יז

[2] רות ג, יג

[3] ד, טו

[4] "גיור וזהות יהודית" עיון ביסודות ההלכה, אבי שגיא וצבי זוהר מוסד ביאליק תשנ"ה.

[5] סנהדרין יט ב.