הנסיון הנסתר, ההשגחה המתגלה | עצירה למחשבה על פרשת וירא תשפ״ד

איזה נסיון מסתתר ממש בסוף הפרשה?

נחור זוכה לשמונה ילדים. איך זו קושיה על אמונתו של אברהם, ומה היה עונה עליה?

והיכן בפרשתנו נמצא הרעיון מתהלים, אודות אבן שנראית חסרת תועלת אבל דווקא עליה יעמוד הבנין?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

המונח "נסיון" מופיע לראשונה בפרשת העקידה. אך חיי אברהם גדושים בנסיונות, או, בלשוננו: התמודדויות.

הוא נושא אשה עקרה – ונשאר איתה למרות שלא היה להם סיכוי לילדים.

נודד היה רוב ימיו, מנסה להפיץ את שם הא-לוהים האחד והיחיד.

הוא תולה תקוות בלוט אחיינו שיצטרף אליו, אבל לוט בוחר דרך אחרת לגמרי, ואינו חוזר אליו גם לאחר שאברהם נלחם עבורו בארבעה מלכים.

בימי הרעב נאלץ אברהם לרדת למצרים ושם כמעט איבד את אשתו.

שרה מבקשת שיקח את הגר שפחתה לאשה ולמענה הוא עושה זאת.

יש גם נסים. הגדול מכולם: נולד לו בן משרה.

אבל אז שרה תבעה לגרש את הגר ואת ישמעאל, וה' עמד לצידה. הוא מגרש את בנו הראשון…

בין הפלשתים נחטפת שרה ובנס היא משתחררת. הוא חופר בארות והן נגזלות.

מגרשים אותו למקום חדש.

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְדֹוָד אֵ-ל עוֹלָם – הוא בונה נווה במדבר, עבור אורחים נודדים, כדי לפרסם את הא-לוהים האחד והיחיד[1].

וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים – אבל אלו רק מגורים, הוא עדיין זר.

ואז נסיון העקידה, הנורא מכל. ואז יצחק הוחזר לו, חי ובריא.

ואז, רק אז,

וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע[2]

נדמה שתמו הנסיונות הקשים. יעיד שינוי הלשון: סוף סוף וַיֵּשֶׁב במקום וַיָּגָר. בעברית של אז, לא כמו בעברית שלנו, ישיבה היא מנוחה, רגיעה וקביעות.

אך הנה נסיון שנותר סמוי עד היום הזה.

בסוף פרשתנו. שמועה מגיעה אל אברהם[3].

הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ

וּפִילַגְשׁוֹ וּשְׁמָהּ רְאוּמָה וַתֵּלֶד גַּם הִוא (היא)

שמונה ילדה מִלְכָּה: עוּץ, בּוּז, קְמוּאֵל שגם יהיה אֲבִי עַם-אֲרָם, כֶּשֶׂד, חֲזוֹ, פִּלְדָּשׁ, יִדְלָף, בְּתוּאֵל.

רְאוּמָה, הפילגש, ילדה עוד ארבעה: טֶבַח, גַּחַם, תַּחַשׁ, מַעֲכָה.

הרשימה כה ארוכה, עד שהיא ממלאת ארבעה פסוקים.

תריסר צאצאים!

נחור, שנותר מאחור עם אבא תרח, שבניגוד לאברהם לקח את בת אחיו הרן לאשה, שלא נאלץ לגרש אף אחד מבניו מהבית…

שני אחים, שתי דרכים. האח אברהם, אבי האומה, התמודד עם נסיונות כל ימיו, זכה לבן יחיד בגיל מאה. נחור נותר בשלווה במקומו וזכה להקים משפחה גדולה.

וכי זה הגמול הנאות לאברהם? זו דרכה של ההשגחה הא-לוהית?

****

סוף טוב הכל טוב

האם עלו השאלות האלו בליבו של אברהם אבינו? ומה היה יכול לענות לעצמו?

אנו כבר מכירים אותו, ויודעים מה היה משיב:

קודם כל, אני עובד את ה' לא על מנת לזכות לשכר. אני עושה את האמת בגלל שהיא אמת.

שנית, אני זכיתי יותר מכולם. זכיתי ליצחק, שעליו הובטח לי: וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק[4]

האם יש שכר גדול מזה?

אבל זה לא הכל.

עכשו נראה פרט שממנו התעלמתי עד כה.

משפחת נחור נזכרת לא רק כדי להראות שיש כאלו שאינם צדיקים וגורלם שפר עליהם. בתמונה הגדולה נזכר פרט לכאורה שולי, אבל הוא החשוב ביותר. ברשימת הצאצאים הענקית של נחור מופיעה, כבדרך אגב…

רבקה.

אברהם לא ידע זאת, אבל התינוקת הזו תהיה האשה שה' הכין ליצחק בנו כדי להקים את עַם ישראל.

כאן מתבקש לצטט מתהלים[5].

אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה – באיסוף אבני-בניה, ניתן להתעלם מאבן אחת שתתגלה כנחוצה ביותר ועליה יעמוד הבנין.

זוהי רבקה, בת בתואל בת נחור, שתגדל בבית רחוק מאמונה בא-לוהים, ודווקא היא ְרֹאשׁ פִּנָּה, היסוד שעליו יקום עַם ישראל.

מֵאֵת יְדֹוָד הָיְתָה זֹּאת, הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ

אין אנו יודעים להעריך את הנסים הנסתרים עד לאחר זמן, כאשר מתגלה לעינינו הישועה. אז ורק אז אנו רואים שהכל היה מאורגן באופן מופלא.

ועד אז?

עד אז, כמו אברהם, עלינו להתחזק. באמונה ובתקוה. עד שנראה במו עינינו כיצד ה' קושר את כל הקצוות באופן מופלא ומושלם.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] וירא כא, לג-לד.

[2] שם כב, כא-כד

[3] שם.

[4] לך לך, יז כא

[5] תהלים קיח, כב-כג