הקנין השישי | עצירה למחשבה על פרשת בהר (ופרקי אבות ו' י') תשפ״ד

באיזה אופן ארץ ישראל היא קנינו האהוב של א-לוהים?

מה זה בא ללמד אותנו?

ואיך כל אחד מאיתנו יכול להיות, ולו לרגע, כמו אברהם אבינו ודוד המלך?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

פד בהר הקנין השישי (ופרקי אבות ו, י)

שנינו[1]:

חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו:

תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל, בית המקדש.

והמפרשים שואלים[2]:

למה חמישה קנינים אלו ומה נשתנו מכל שאר הנמצאים והנבראים כלם, כי הכל מעשה ידיו?

בעברית שלנו: וכי רק אלו הם שלו? הלא כל העולם כולו הוא שלו, שהרי בראו?

ואיך יצוייר (יתכן) היותם קנינים? ממי קנאם, ומה צורך בקנינם אם הכל שלו?

אין זו לשון של בעלות כפי שאנו משתמשים בשורש קנ"ה בכל מקום ובכל תחום. זוהי מליצה, כביכול בעיניו הם הרכוש היקר ביותר[3]. בכל אחד מהם יש משהו מיוחד במינו.

שמים וארץ – סמל למה שקיים בלי להשתנות (לפחות לפי הידע של הדורות ההם…). כדברי קהלת[4]: דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. ואם הם נצחיים, בוודאי שהוא עצמו יתעלה.

אברהם – במליצותיו של ה"תפארת ישראל"[5]: הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת א-לוהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמו שנאמר: ויקרא אברם בשם ה'.

ישראל – אנחנו! שהצטרפנו לברית של אברהם עם א-לוהים.

בית המקדש – שבו התכפרו העוונות, שאין אדם שיעשה טוב בארץ ולא יחטא, והבאת קרבן איפשרה תמיד התחלה חדשה.

והתורה – האמצעי החינוכי שעליו נאמר שאילולא קיבלו ישראל את התורה, לא היה העולם יכול להחזיק מעמד.

רגע, רק אלו? אמרו חז"ל כי גם בפרשתנו אחד מהדברים שהן כתובין לשמו של הקדוש ברוך הוא[6].

רוצים לחפש?

****

ארץ אהובה

אם מצאתם, כל הכבוד, וגם אם לא, הנה התשובה[7]:

לִי הָאָרֶץ

ארץ כנען של פעם. ארץ ישראל של היום. היא היא ארצו של א-לוהים.

רק פה, בפרשתנו, כללים של בעלות והעברת בעלות על אדמות[8]. אבל יש כאן יותר מרשימה של פעולות קנייניות. יש כאן ערכים: הגנה על החלש.

וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת – בעולם שבו מקור הפרנסה החשוב ביותר הינו הקרקע המשפחתית, התורה משאירה למי שהתדרדר כלכלית אפשרות של תקנה ושיקום.

העני זקוק להלוואה כדי להמשיך –  אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית[9]. הקרקע המשפחתית שנאלץ למכור – תחזור ביובל. גם מי שמכר עצמו לעבד – ישתחרר.

זה נקרא גְּאֻלָּה.

לחזור אל אורח החיים הקודם, שבו אדם מקיים את עצמו ואת משפחתו. ומה עוד אפשר לבקש.

לכן זוהי ארץ הקודש שלנו. שבה אדם לא יישאר חסר אונים לאחר שאיבד את כל מה שהיה לו.

וכרגיל, זה לא הכל.

****

כל אחד יכול

גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי – אם אתם מורגלים לראות את עצמכם בתור בעלי רכוש, אתם טועים! בעיני, אתם תמיד גֵרִים, שהשתקעו כאן זה עתה, וְתוֹשָׁבִים – שגרים כאן בחסד, לא בזכות החוק.

מכאן אמרו רבותינו[10]:

אל תרע עינך בה – אל תתקמצן! אל תעשו עצמיכם עיקר – אתה לא יותר חשוב מאחרים!

וזה מוביל לעקרון חינוכי: איך אדם אמור לראות את עצמו מול א-לוהיו?

נלמד מדוד המלך. ברגעים קיצוניים, בשיא האושר או האומללות, הוא מהדהד את הביטוי מפרשתנו.

ברגע המאושר ביותר, שבו מכתיר המלך הזקן את בנו שלמה וגם מציג את האוצרות שהכין עבור בנין בית המקדש[11], יאמר:

מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ – מה שאספתי הוא באמת שלך ותמיד היה שלך!

כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ וְתוֹשָׁבִים כְּכָל אֲבֹתֵינוּ – כן, דוד משתמש בביטוי מפרשתנו.

כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ – הביטוי האקזיסטנציאליסטי הזה מוכר לנו היטב מן הפיוט של יום הכיפורים. החיים חולפים מהר, מהר מאד.

ובתפילותיו האישיות[12], ברגעים של משבר, רדיפה וחולי:

גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ, תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי

שמא רשאים אנו לומר שכל אדם, לפחות לרגע אחד, יכול להפוך את עצמו לאחד מקניניו המיוחדים של א-לוהים. עליו, כמו אברהם אבינו ודוד המלך, לזכור כי

מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ – הכל מתנת חינם מידי א-לוהינו.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אבות ו י, הפרק הוא נספח.

[2] פרקי משה, ר' משה אלמושנינו, 1518-1579, רב בסלוניקי

[3] שנאן, פירוש ישראלי חדש, כאן.

[4] קהלת א, ד

[5] תפארת ישראל [יכין] למשנתנו

[6] במדבר רבה (וילנא) פרשה טו סימן יז (בהעלותך)

[7] ויקרא (בהר) כה, כג-כד

[8] ברוך לוין, פירושו לויקרא, הוצאת GPS.

[9] ויקרא (בהר) כה, לו

[10] ספרא בהר פרשה ג פרק ד אות ח

[11] דברי הימים א כט, יד-טו

[12] תהלים לט, יג