התפקיד של השמש והירח | עצירה למחשבה על פרשת בראשית תשפ״ד

ביום הרביעי נבראו המאורות, השמש, הירח והכוכבים. יש להם תפקיד:

לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה, וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים

מה זה אומר?

וכיצד איינשטיין והרמב"ם היו מסבירים את המילה לְאֹתֹת?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

ביום הרביעי נבראו המאורות: השמש, הירח והכוכבים[1].

וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים: יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם

לפי פרשת "בראשית", הבריאה נועדה עבורנו, למען האדם.

זה נכון גם לגבי השמש והירח. והנה תפקידיהם:

לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה – תחלופת השמש והירח יוצרת את שני חלקי היממה, היום והלילה.

וְהָיוּ לְאֹתֹת

וּלְמוֹעֲדִים

וּלְיָמִים וְשָׁנִים – הם יוצרים את לוח השנה (שלנו? של כל בני האדם?).

בוודאי שמתם לב כי שתי מילים נותרו ללא ביאור. נתחיל באחרונה. מה הם אותם מוֹעֲדִים? האם הכוונה היא למועדי השנה של החגים אשר בתורה?

אם כן, מה זה לְאֹתֹת?

ובכן, גם כאן אפשר לפרש שהכוונה היא לזמן מקודש, כלומר – שבת[2].

אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ – כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי יְדֹוָד מְקַדִּשְׁכֶם

וכך באמת מפרש רבי ברכיה בשם רבי סימון[3]:

והיו לאותות – אלו שבתות

ולמועדים – אלו שלש רגלים

ולימים – אלו ראשי חדשים

ולשנים – זה קדוש שנים

לפי הפשט, פרשת בראשית מספרת לנו על בריאת העולם. לפי המדרש, טמון כאן הרעיון שיום אחד תינתן תורה, שתכיל זמנים ומועדים. (רש"י כותב בקיצור, כדרכו, שהנאמר כאן הוא על שם העתיד).

זה מאדיר אותנו, וגם מטיל עלינו חיוב עמוק. הבריאה היא של כל העולם. אבל התורה מיועדת לעם ישראל ועבורו בלבד. חכמינו אמרו, כי כל העולם לא נברא אלא עבור ישראל שיקבלו את התורה.

או שמא התורה ניתנה תחילה לישראל אבל מיועדת לכל העולם, לעתיד לבוא?

****

מדע ודת

אמנם לפי הפשט ופרשני הפשט, לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים – זו הזמנה לשיעור במדע.

התנועה המסודרת של השמש והירח מלמדת אותנו על החוקיות המחזורית של הזמן – ומאפשרת לחשב אותה.

אונקלוס: באמצעות אותם מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם אנו סופרים ימים ושנים.

האבן עזרא: מכאן חלוקת היום לחלקי שעות ולשעות.

הרד"ק: גם המילה "שנה" באה מהמספר שניים, שיבת השמש שנית לנקודה שממנה החלה.

ואכן, הרבה לפני המדע המודרני, כבר בבבל העתיקה חישבו את הזמנים ותנועות הכוכבים בשמים בדייקנות מפליאה!

אבל זה לא הכל, לא זה לא הכל.

הסדר בבריאה אינו רק עבור מחברי לוחות השנה והמדענים, הפיזיקאים והאסטרונומים.

הרש"ר הירש:

אֹתֹת הן תופעות הגלויות לחושים – המביאות לידי מחשבה או מעוררות את המחשבה.

כלומר, לא רק מדע. גם פילוסופיה.

גם התובנה הזו עתיקה מאד, והרב הירש מוצא אותה בספר תהלים.

הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵ-ל[4] – רומזים לאדם ומעירים לבו לדעת א-ל עליון, יכריזו ויבשרו: יש א-להים!

לא רק יהודים מבינים את זה. הסדר המופלא בבריאה – כמו שעון גדול – הוביל פילוסופים אל ההוכחה עם השם הקשה לביטוי, הראיה הַטֶּלֶאוֹלוֹלוֹגִית למציאות הא-לוהים.

אין סדר בלי מְסַדֵּר.

גם איינשטיין, שהתקשה להאמין בא-לוהים שומע תפילה ועושה נסים, עדיין אמר כי הפלא הגדול ביותר הוא שיש חוקים ניתנים להבנה, שא-לוהים אינו משחק בקוביה.

והרמב"ם[5] רואה בסדר של גרמי השמים לא רק הוכחה למציאותו יתעלה, אלא הזמנה לחוויה הדתית הגדולה מכולן:

בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים

ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ –

מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול

כמו שאמר דוד: צמאה נפשי לא-לוהים לא-ל חי.

נסכם: לְאֹתֹת בא ללמד שלושה מסרים:

א-לוהים ברא עולם עם חוקי טבע שנוכל להכיר ולהשתמש בהם.

אותם חוקים מזמינים אותנו להכיר את מציאותו.

ואותו סדר מופלא, לפי הרמב"ם, מוביל לחוויה הדתית הגדולה של יראת א-לוהים ואהבת א-לוהים.

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (פרשת בראשית) א, יד) – טו

[2] שמות (כי תשא) לא, יג

[3] בראשית רבה (וילנא) פרשה ו סימן א (פרשת בראשית)

[4] תהלים יט, ב

[5] יסודי התורה ב ב