ויחי ע״ט: ההחמצה הגדולה

שבע שנות רעב חלפו, ובני ישראל נשארו בארץ גושן. היה להם טוב. הם גידלו צאן ובקר והתעשרו.

אפילו האב הזקן, יעקב, לא תבע לעזוב. אז למה לא להישאר כאן, באמריקה של אז?

והשנים חולפות.

******

התוכנית של יעקב

אלוקים הזהיר את אברהם:

יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה[1]

אבל אלוקים לא אמר היכן. לדעת חז"ל, הספירה התחילה כבר מיצחק. כלומר לא חייבים להיות עבדים במצרים. אז אולי אפשר לשוב לכנען? פחות גלות, פחות התבוללות?

יעקב אבינו כבר קשיש מדי וחלש מכדי לקחת אותם איתו בחזרה. אבל יש לו תוכנית.

הוא קורא אליו את יוסף. ומכריח אותו להבטיח:

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי

הוא מדגיש: יוסף אישית יטפל בכל, ועליו להישבע על זה.

וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם

הִשָּׁבְעָה לִי[2]

ומאוחר יותר, הוא קורא לכל הבנים ומטיל עליהם אותה משימה:

אֲנִי נֶאֱסָף אֶל עַמִּי קִבְרוּ אֹתִי אֶל אֲבֹתָי בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה …  

שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת אַבְרָהָם וְאֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, שָׁמָּה קָבְרוּ אֶת יִצְחָק וְאֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וְשָׁמָּה קָבַרְתִּי אֶת לֵאָה

מִקְנֵה הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ מֵאֵת בְּנֵי חֵת[3]

למה לפרט אודות הקנין? כדי לומר להם: זו מערת הקבורה המשפחתית. וזה באמת שייך לנו.

התבינו? כאן, במצרים, זה לא המקום שלנו!

*   *   *

לברוח!

ואכן, בני ישראל יכלו לעזוב עם כל רכושם. הם היו בני חורין. עדיין. אבל מה עם יוסף?

ובכן, הוא מבקש רשות מפרעה.

אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת; בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי

וְעַתָּה אֶעֱלֶה  נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת אָבִי וְאָשׁוּבָה

ופרעה עונה:

עֲלֵה וּקְבֹר אֶת אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ[4]

יש לשים לב. יוסף מפרט שילך ויקבור וישוב. פרעה מאשר: לך וקבור. והוא אינו מזכיר את שובו של יוסף.

האם בכך הכיר פרעה שזכותו של יוסף לעזוב את הארץ? האם רצה לגמול חסד למשרתו הנאמן? יוסף כבר סידר לו כל מה שהיה יכול לרצות, פתרון לשנות הרעב, ובעלות על אדמות מצרים ותושביה.

אם פרעה היה מבני הח'בירו, וידע כי לאחר מותו יחזירו המצרים הילידים של השליטה לעצמם, היה גומל חסד עם יוסף וצאצאיו כשהיה נותן לו לעזוב עכשו.

נכון, קשה לתלות כה הרבה בהעדרה של מילה אחת, כאשר יוסף מבטיח וְאָשׁוּבָה ופרעה בתשובתו מדלג על המילה הזו. האם באמת היה פרעה מלך יוצא דופן, שמוותר על השירות למען המשרת?

אך גם אם פרעה לא באמת שיחרר את יוסף לתמיד, יוסף היה יכול לברוח. גם משה רבנו נאלץ לרמות את פרעה והבטיח לחזור אחרי שלושה ימים.

כפי שנראה לקמן, כל משפחת יוסף הצטרפו להלווית יעקב. זו היתה הזדמנות לצאת ולא לחזור.

*   *   *

ההחמצה

בני ישראל קיימו את לשון הצוואה אבל לא את רוחה.

וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו .. וְכֹל בֵּית יוֹסֵף וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו

רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן[5]

הרכוש נשאר מאחור. הם לא רצו לעזוב!

וכאשר הסתכלו עליהם תושבי ארץ כנען, הם כבר לא יכלו להבדיל בינם לבין המצרים.

וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל … וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ אָבֵל מִצְרַיִם

ארץ כנען נותרה חלום רחוק. זה לפחות הצליח יעקב להשיג בבקשו להיקבר במערת המכפלה.

והנבואה? זו התממשה באופן הנורא ביותר, כפי שנקרא בספר "שמות".  איזו החמצה!

[1] בראשית טו י

[2] פרק מז כט-לא.

[3] פרק מט כט-לב

[4] פרק נ ה-ו.

[5] שם ז-ח, יא