ויצא עח: אם רק יהיה אלוקים עמדי

בן יוצא לגלות. יושב אהלים, שידע לבשל אבל לא התנסה הרבה מחוץ לבית, נפרד מאבא ואמא ויוצא לארץ רחוקה, ברגל, לחפש את עתידו: למצוא אשה, להקים בית.

יש לו נראטיב: הוא צאצא למשפחה נבחרת, ההולכים בדרך ה' ונהנים מהשגחתו ומחסדו. אבל אם המסורת אמת, מדוע עליו לצאת לגלות לבדו? מדוע הוא ואחיו הגיעו לידי איום ברצח בגלל ברכות?

האמנם הוטרד יעקב בספקות כאלו? לפי המסורת, גיבור הפרשה, יעקב אבינו, היה אדם מושלם באמונתו. אבל אפשר גם לחשוב אחרת. אם דוד המלך, במזמורי תהלים, מתמודד עם ספקות, אז אולי גם יעקב שאל את עצמו: מאין אני בא, לאן אני הולך, ומי שומר עלי, אם בכלל?

ואז, בלילה, הוא מקבל תשובה. ועוד איזו תשובה!

*   *   *

בחלום אדבר בו[1]

(י) וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

יעקב נפרד מהבית היחיד שידע ויוצא לחוץ לארץ.

(יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ

הוא הולך והולך עד שהחשכה כופה עליו להתארגן לשינה בשדה.

(יב) וַיַּחֲלֹם

איזה חלום!

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה

וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ:

(יג) וְהִנֵּה יְדֹוָד נִצָּב עָלָיו…

שלוש פעמים נאמר כאן "והנה". כל מילה כזו מציינת קפיצה אופיינית לחלומות.

ראשית, הסולם הענק שמגיע עד השמים. בעיני יעקב ובני דורו, השמים אינם הגלקסיות הרחוקות אלא מקום מושבו של אלוקים עם פמליה של מעלה.

אחר כך הוא באמת רואה מלאכים. המלאכים שליוו אותו מתחלפים באחרים[2]. הוא כבר לא ילד. הוא יוצא לדרך עצמאית – עם שמירה.

… וַיֹּאמַר אֲנִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק

כן, זה אני האלוקים של אבא וסבא.

(יד) וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ… וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ:

אלו ברכות אדירות – שאכן התקיימו. אבל כמה הן יכולות לעשות רושם על אדם בודד שיוצא לנכר?

(טו) וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ … כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר  דִּבַּרְתִּי לָךְ:

בעיניך תראה שאני שומר עליך ולעולם לא אטוש אותך.

זו הבטחה שהרבה יותר מדברת אל יעקב.

(טז) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְדֹוָד בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי:

הצעה לפירוש: ידעתי מהבית שיש אלוקים. הוא נגלה לסבא אברהם (ותבע ממנו את נסיון העקידה הנורא) וגם לאמא רבקה (ואמר לה שאחי ואני נילחם וגם צאצאינו). אבל אני יעקב לא זכיתי מעולם לפגוש בו.

ועכשו כן, בחלום.

אז אלו לא רק סיפורים משפחתיים? זה באמת?!

(כ) וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר

נדר זו עסקה. ומכאן למדו חכמינו ש"נודרים בשעת סכנה"[3]. זה טבעי, כמעט הכרחי. האדם המודאג מבקש טובה ומציע תמורה.

יעקב מבקש:

אִם יִהְיֶה אֱ-לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי …

(כא) וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי

יעקב מציע תמורה[4]

אז – וְהָיָה יְדֹוָד לִי לֵא-לֹהִים[5]

האם נעז להציע פירוש מודרניסטי, אפיקורסי לכאורה? האם נתעלם מדמותו של יעקב כפי שהיא מצטיירת מן המדרשים ומן המסורת, ונחשוש כי באותו יום גורלי אפילו אבי האומה שלנו לא היה בטוח שימשיך בדרך אבותיו? נכון, הוא קיבל את ברכת אברהם מיצחק, והפעם ביושר[6]. נכון, ממש הלילה הוא חלם שה' מבטיח לו.

אבל אולי זה רק חלום?

לכן מחזק יעקב את עצמו בנדר, בעסקה. אם אזכה לראות את ההשגחה מלווה אותי, אם אדע שיש אלוקים והוא בחר בי, אזי – גם אני אחיה בהתאם לרף הגבוה שאלוקים מעמיד בפני האדם.

למה אני כותב כל זאת? כי גם אנו נמצאים באותו מקום.

כאשר העולם קורץ לנו בפיתוייו, וכאשר אלוקים נראה רחוק, מי אינו נתקף לפעמים בספקות, (ויש גם שהתחדשו): האמנם יש אלוקים? האמנם אני ראוי לחסדו? האמנם יש לי לקוות שישמור עלי?

ברגעים כאלו, שפוקדים גם את הצדיקים הגדולים ביותר, אפשר להתחזק לנוכח הדוגמא האישית של יעקב. אפילו חלום של התגלות לא שיכנע אותו לגמרי, אבל עדיין, למרות הספקות, הוא התחייב. אם אראה השגחה פרטית, אקבל על עצמי את דרך התורה. ועשית הישר והטוב.

כולנו בניו. ההתמודדות הזו והבחירה ללכת עם אלוקים נמצאת בזכרון הלאומי שלנו – והיא מוצעת ומחכה לכל אחד ואחד מאיתנו.

[1] במדבר יב ו. זו הבטחה לנביא לשמוע את דבר אלוקים בחלומו.

[2] רש"י שם.

[3] ובשעת צרה מותר לידור וכן נפסק בשו"ע, יו"ד רג, הלכות נדרים סעיף ה.

[4] אני מפרש כרד"ק, שזו ההתחייבות, ולא כרש"י והרמב"ן, שזה חלק מהבקשה..

[5] בראשית פרק כח

[6] בראשית כח יג-יד.