ויקרא עח: מצאו את הנעלמים או: למה כדאי להיות חכם

פרשתנו עוסקת בחוטאים בשגגה, ובה ממתינים לנו רעיונות שכמו נלקחו מן הכלכלה ההתנהגותית.

נתחיל ברשימת החוטאים לסוגיהם[1].

(ג) אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם

זה הכהן הגדול.

(יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל…

(טו) וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה … עַל רֹאשׁ הַפָּר

מי הם זקני העדה? הנשיאים והמנהיגים? לא, הנשיא נזכר מייד בהמשך. אז מי הם? סבלנות…

(כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא

נשיא שבט, המנהיג העליון של שבטו.

(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ

ואלו כל האחרים. אנחנו.

סיכום בינים: יש כאן ארבעה סוגי טועים, לפי תחום האחריות שלהם: הכהן המשיח מופיע ראשון. בגלל שהוא אחראי לכפרת העם במקדש. אחריו זקני העדה, נשיאי השבטים וכל שאר ישראל.

ועכשו חידה: מי לא מופיע כאן? ראשית, היכן המלך?

תשובה: בזמן מתן תורה לא היה מלך. לכל שבט היה מנהיג משלו. מצות המלך נמסרה לנו בהמשך, בערבות מואב[2], והמלך הראשון נבחר מאוחר הרבה יותר בהיסטוריה שלנו. לכן הוא לא נזכר כאן במפורש. אמנם, דינו כדין הנשיא – וכפי שביארו חז"ל.

ומה עם תלמידי החכמים, פוסקי ההלכה? האם הם לעולם אינם טועים? ממש לא. טעויותיהם מועטות, נדירות, וכפי שמובן מעצמו, לא כל אחד יכול לקבוע מתי החכם טועה – אלא רק חכם אחר, שיבדוק את קודמו. אבל עדיין, זה קורה.

זקני העדה (פסוק טו) הם הם תלמידי החכמים, שקובעים עבור הקהל, כלומר העם כולו. מסכת מיוחדת בתורה שבעל פה, "הוריות", מפרטת מה עושים כאשר מורי ההלכה טועים.

מפתיע לגלות כמה עוד רעיונות חשובים מתגלים בעיון הזה.

ראשית, אדם נתבע גם על עבירות בשוגג. הווה אומר: עלינו לחיות חיים זהירים, לחשוב ולבדוק ולא להיות פזיזים. מי שטעה נקרא "שוגג" וזקוק לכפרה.

שנית, אין דבר כזה, לחיות בלי לטעות. אין מי שניצל מן הטעות:  לא הכהן הגדול, לא המלך ואפילו לא החכמים.

שלישית, לקח אופטימי: אמנם טעות היא בלתי נמנעת, אך סופה להתגלות.

ואיך מתבררת הטעות? מי יכול לגלות? החכמים. הם עלולים לטעות, אבל הם גם ידעו לבדוק את עצמם – ולתקן. מכאן שחובה על חכמים לעיין בדברי קודמיהם, ולבדוק. אולי יש שם טעות?

זה הלקח האחרון: לכן חשוב להיות חכם. לא בגלל שזה מגן מטעויות באופן מוחלט, אלא בגלל שזה מאפשר לגלות את הטעות ולתקן, לפעמים את עצמך ולפעמים את כל עם ישראל.

[1] פרשת ויקרא פרק ד

[2] דברים, פרשת שופטים, פרק יז.