ויקרא ע״ט: דוגמא אישית: נא לא להתפרץ

הספר השלישי מבין חמשת ספרי התורה מתחיל בהקדמה קצרה.

וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יְדֹוָד אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר[1]

הספר עוסק בדיני קרבנות. לשם מה הפתיחה?

יש כאן שיעור חשוב. לפני שאלוקים דיבר אל משה, הוא קודם כל קרא אליו.

משה, הנביא, שעליו נאמר פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ[2], היה מוכן בכל רגע שאלוקים ידבר אליו. עדיין, אלוקים היה מקדים פניה לדיבור. קודם כל היה קורא לו בשמו. ורק לאחר שמשה היה עונה שהוא פנוי ומוכן להקשיב, רק אז אלוקים החל לדבר אליו.

אלוקים לימד את משה – ואותנו –  כלל גדול בדרך ארץ.

*   *   *

דרך ארץ קדמה לתורה

אין פונים אל האדם בפתאומיות. צריך קודם כל להכין אותו: לקרוא בשמו. לחכות שישמע, שיגיב, שיהיה פנוי נפשית, שיאשר שהוא פנוי. שיענה ויאמר: כן, הנה אני, אני זמין עבורך.

רק אז יש טעם לדבר איתו.

מדוע בכלל להזכיר את הנושא הזה?

אולי בגלל שהכלל הפשוט הזה לא תמיד מוכר, ולא תמיד מקפידים עליו?

כאשר אני רוצה לדבר עם מישהו אחר, בן משפחה או חבר או זר, איך אני פונה אליו? האם אני מקפיד להתחיל בפניה מנומסת, לחכות לאישור שהוא פנוי – או שאני מתחיל מייד לדבר אליו, כאילו מהרגע הראשון הוא איתי, כל כולו, רק עומד לשירותי וחייב לשמוע אותי?

זה מצוי אצל ילדים.,הם שקועים בעצמם. לכן הם מתפרצים. מגיעים למקום חדש ומייד מתחילים לדבר. בלי להסתכל מסביב, בלי לבדוק אם הסביבה פנויה להקשבה.

וזה מצוי, סליחה שאני כותב זאת, אצל הורים שחשים שהילדים צריכים להיות זמינים להם באופן מוחלט ומדברים איתם בלי לשים לב שגם הילד, ובמיוחד הילד, שקוע בעולם משלו.

וזה לא רק הילד. זה כולנו.

*   *   *

לכבד את האחר

מפתיע, נכון? הרי מה אנו כבר מבקשים מהאחר? רק תשומת לב. אבל זו תשומת הלב שלו, לא שלנו. לדבר איתו זה לקחת משהו ששייך לו. אז צריך רשות.

זלזול בכלל הזה לא מביא תועלת. נדמה לנו שהשני מקשיב ומבין. הוא לא.

הפסוק הראשון של ספר "ויקרא" מלמד אותנו כלל גדול שישפר את איכות החיים שלנו ושל סביבתנו. גם עם המסר החשוב ביותר בעולם, צריך לקרוא לזולת ולחכות שיסכים להקשיב.

אם אני רוצה שיקשיבו לי, להודיע הודעה או לבקש עזרה, הצעד הראשון הוא לוודא שהצד השני פנוי. לכן עושים כמו שאלוקים עשה למשה. פונים אליו, קוראים בשמו, מחכים שהוא יאשר: הנני, אני מקשיב לך.

רק כך. ואפילו אלוקים מקפיד על הכלל הזה.

[1]  ויקרא, ויקרא, א א.

[2] במדבר, בהעלותך, יב ז.