וירא ע״ט: מחיר הצחוק, מעשה ישמעאל ולקחיו
זה סיפור על כשלון חינוכי, על גירושו של ילד מהבית. ומי שזרקו נער בן 16 מהבית היו אבותינו, אברהם ושרה.
מדוע הם עשו זאת? לרשותנו מספר פסוקים[1], אבל הם מכילים את כל המידע החיוני. צריך רק לפענח אותו.
וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק
וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק
הנה הרקע. שמחה גדולה בבית אברהם: יצחק נולד ואף זכה להגיע לגיל 3 ולאכול אוכל מוצק. אחיו למחצה, ישמעאל, כעת בן 16, והוא מְצַחֵק.
ושרה רואה. מה שראתה, חשבה והבינה – שיכנע אותה לתבוע את גירושם של הגר וישמעאל.
וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק
מה היתה טענתה של שרה? בשאלה זו דנו רבותינו[2].
דרש רבי עקיבא: אין צחוק אלא עבודה זרה, שהיתה אמנו שרה רואה שהיה צד חגבים ומקטיר לעבדה זרה
רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: גלוי עריות, מכבש את הגגות (פורץ לבתים) ומענה את הנשים
רבי ישמעאל אומר: שפיכות דמים, ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק
כולם סברו ששרה ראתה את ישמעאל חוטא, או מאיים על יצחק, ולכן תבעה לגרשו.
אבל רבי שמעון בן יוחאי חולק:
אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה
… מתשובת הדבר אתה למד: "כי לא יירש בן האמה"
* * *
משפט הירושה במזרח הקדום
גם עיון בחוקי התקופה מצדיק את רשב"י.
כי יקח איש אישה ותלד לו ילדים וחיו ילדים אלו, ואמתו אף היא ילדה לאדונה ילדים, אם יקרא האב דרור לאמה ולילדיה – ילדי האמה עם ילדי אדונה את הבית לא יחלוקו[3]
אלו הם חוקי לפת-אשתר, ויש לשים לב שהחוק מתחיל במצב שבו ילדי האם החוקית הגיעו לגיל שבו "חיו" – זה מה שקרה כאשר יצחק הגיע להיגמל.
אולם ההמשך אינו מסביר את דאגתה של שרה. אברהם בוודאי היה מעניק דרור לישמעאל ולהגר, אבל בתור בן אמה לא היה זכאי לחלוק בירושה.
חוקי חמורבי נדיבים יותר לבן האמה.
איש כי תלד לו אשת נעוריו בנים, ואמתו אף היא בנים ילדה לו, אם יקרא האב בחייו לבנים שהאמה ילדה לו "בני" … בני אשת הנעורים ובני האמה ברכוש בית האב שווה בשווה יחלוקו[4]
ואברהם בהחלט ראה בישמעאל את בנו. כפי שמלמד הפסוק הבא:
וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ
אברהם באמת התייחס לישמעאל כבנו, אז אם מנהגם היה כחוקי חמורבי, היה לשרה ממה לחשוש – אם הירושה היא שההיתה חשובה בעיניה.
למרות הראיות לשיטתו של רשב"י, נראה שהנימוק של הירושה היה משני בעיני שרה, התנהגותו של ישמעאל הפחידה אותה. וההמשך הוכיח שהיא צדקה.
* * *
בן האמה
כבר הראתה מורתנו נחמה לייבוביץ ע"ה כי בפסוקים אלו מתחלף שוב ושוב הכינוי לישמעאל. שרה רואה בו "בן האמה". אברהם רואה בו את "בנו".
ומה אומר המבט האובייקטיבי, יודע הכל, של אלוקים?
וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים … אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ
כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע
וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא
ישמעאל הוא הַנַּעַר ואפילו זַרְעֲךָ – והוא גם יזכה להפוך לעם – אבל הוא עדיין בֶּן הָאָמָה.
שרה צדקה.
תשאלו: מה היה קורה אילולא גורש ישמעאל, האם היה אברהם מצליח, כמו יעקב, לחנך את כל בניו לדרך ה'?
לעולם אי אפשר לדעת "מה היה קורה אילו"[5]. אבל קורות זרע אברהם לפנינו. בני קטורה לא הלכו בדרכו – וגם אותם שילח מעל פניו. וישמעאל, כדברי רבי ישמעאל, בחר לעסוק בשפיכות דמים.
וַיְהִי אֱ-לֹהִים אֶת הַנַּעַר … וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת
יכול אדם שיהיה אלוקים עמו, ועדיין יקדיש את חייו כדי להיות לוחם ולהתפרנס מנשקו. זה מה שהבינה שרה ולכן גורש ישמעאל.
הסיפור הזה הוא על טעויות ועל כשלון. יש לו לקח, לא הייחוס קובע ואפילו לא רק החינוך בבית. לכל אחד מאיתנו בחירה חופשית, לטוב ולרע. מזרעו של אברהם אבינו, רק יצחק בחר להישאר נאמן לדרך אברהם.
ובמה אנו בוחרים?
[1] בראשית, וירא, כא ח-יג
[2] תוספתא סוטה (ליברמן) ו ו בהשמטות רבות.
[3] מלול, קובצי הדינים, עמ' 70 סעיף 25.
[4] שם עמ' 149 סעיף 170.
[5] ק. ס. לואיס, סיפורי ממלכת נרניה, עמ' 298.