וישב עח: הבריחה היא לפעמים נצחון

ויוסף היה במצרים.

עבד בבית פוטיפר. עבד – אבל גם אדון הבית.

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר … שַׂר הַטַּבָּחִים ..

(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי … כֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְדֹוָד מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ:

(ד) … וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ …

(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף …[1]

הצלחה? יוסף האומלל: חית טרף אורבת לו.

… וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה

(ז) וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי:

איך מתמודדים עם הפיתוי? נבחן את תגובותיו של יוסף.

(ח) וַיְמָאֵן

קודם כל הוא מסרב.

אבל הוא משוחח איתה. אולי היא תבין כמה רעה משאלתה.

אולי זו טעות. יש נסיונות שבהם אסור להתווכח, צריך פשוט להישאר עם ה"לא" בלי להסביר.

וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו

יוסף, עדיין תמים, מאמין שבכוחה של שיחה מנומקת לעזור למי שרוצה לחטוא, שיחזור בו.

הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:

אין עלי מעקב, אז איך אכזיב את האמון שנתן בי?

איזו נאיביות. האם משפט כזה, שאין עליו מעקב, ישכנע אותה להפסיק, או רק ידרבן אותה?

(ט) אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי

וְלֹא חָשַׂךְ (מנע) מִמֶּנִּי מְאוּמָה

האם אין לי להחזיר לו טובה תחת טובה?

כִּי אִם אוֹתָךְ … אִשְׁתּוֹ

המוסר הטבעי מחייב: הרי את אשתו, את צריכה להיות נאמנה לו.

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת

שנינו יודעים שזו רעה, רעה גדולה. הפילוסוף יאמר שיש כאן הכרה מוסרית אינטואיטיבית. אין לקחת את רכוש הזולת, וכל שכן את אשתו. גם אשת פוטיפר אמורה להבין זאת בדיוק כפי שהיא יודעת ששתים ועוד שתים הן ארבע.

וְחָטָאתִי לֵא-לֹהִים:

וזה הנימוק המנצח. אני מחוייב לדרך ה', כמו סבא רבא אברהם, כמו סבא יצחק, כמו אבא ישראל.

(י) וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ …

היא אינה מרפה ויוסף מתמודד עם הפיתוי יום יום. כל יום המלחמה מתחילה מחדש!

(יא) וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה וַיָּבֹא הַבַּיְתָה … וְאֵין אִישׁ … שָׁם בַּבָּיִת:

האם נפל יוסף במלכודת שטמנה לו, או שמא נכנע בפעם הראשונה לפיתוי? אכן בכך נחלקו רבותינו[2]. אך גם אם נאמר שיוסף אמנם נכשל בלבבו וכמעט הסכים לעשות עבירה, עדיין הוא לא הניח לכשלון ההתחלתי להפיל אותו עד הסוף. מתוך הנפילה הוא התעלה עוד יותר.

(יב) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ …

מה עושים במצב כזה?

וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה

עכשו לא הזמן לשיחה עם עצמי כדי להתגבר. אפילו להישאר, כדי להציל את הבגד ולא לצאת עירום, זה מסוכן מדי.

לפעמים הדרך היחידה היא לברוח.

*   *   *

יוסף – ואנחנו

הסיפור הזה הוא לא רק על אחד מגיבוריו של עם ישראל. הוא גם מלמד אותנו איך להתמודד עם הנסיונות שהחיים מביאים עלינו.

כאשר יש לנו פיתוי, צריך לסרב.

כאשר משהו בלב אומר: אולי בכל זאת, צריך לדעת לשוחח עם הלב, ולהציע את הנימוקים מדוע זה בכל זאת אסור.

זה יכול להועיל, אפילו למשך זמן רב, אפילו כאשר הפיתוי מופיע יום יום.

איני רוצה להכזיב את האמון שניתן בי.

יש לי הכרת הטוב כלפי מי שייפגע ממני.

יש עבירות שכל אחד מבין שזה אסור.

והעיקר: בגלל שזה חטא בעיני ה'.

ואם כבר התחלתי ליפול, אם כבר הרשיתי לעצמי להגיע למצב שבו אשת פוטיפר כבר תופסת בבגדי, יש רק דרך אחת כדי להשתחרר.

אין מה לדבר. אסור להשתהות אף רגע. צריך לברוח.

לפעמים הבריחה היא הנצחון.

[1] (פרשת וישב, פרק לט)

[2] סוטה לו ב. מדרש תנחומא וישב ט ועוד הרבה.