זהב של עבודה זרה | עצירה למחשבה על פרשת עקב תשפ״ג

העבירה החמורה ביותר בתורה היא עבודה זרה. בפרשתנו אנו לומדים שהיא אסורה בהנאה ויש להיזהר לא לחמוד כסף וזהב אשר עליה.

והנה, בימי התנאים אנו לומדים שאפשר לתת לגוי לבטל אותה עבודה זרה ואז רשאי יהודי לזכות בה ולהנות ממנה.

מה השתנה בין ימי התורה לימי חז"ל?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

העבירה החמורה ביותר בתורה היא עבודה זרה.

והאיסור חוזר שוב ושוב, עם תוספות והדגשות. בפרשתנו[1] למדנו איסור הנאה ממנה ואפילו מחלקיה.

פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ

לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ

פֶּן תִּוָּקֵשׁ  (תיכשל) בּוֹ

כִּי תוֹעֲבַת יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ הוּא

חֵרֶם הוּא – אסור בהנאה!

וכך, בעקבות חז"ל, מנסח הרמב"ם[2] את האיסור:

עבודת כוכבים … וכל הנעשה בשבילה אסור בהנאה

שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך.

כן, הפסוק שלנו.

ויש כאן אפילו שני איסורים נפרדים:

שלא ליהנות בעבודת כוכבים ובכל משמשיה – הפסלים אסורים וגם מה שמשמש לעבודתם.

שלא ליהנות בציפוי נעבד – אסור לפרק ציפוי יקר מעל פסל ולהשתמש בו.

****

האיסור החמור ביותר

ועוד איסורים רבים נאמרו בעבודה זרה וצלמיה.

עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה בהנאה מיד

שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש

מִשֶּׁפְּסָלוֹ, נַעֲשָׂה לו א-לוה – עוד לפני שעבד לו.

ועבודה זרה אינה בטלה ברוב, אפילו נתערבה בצורות של נוי, אפילו אחת בכמה אלפים. כולן אסורות ואף על פי שלגבי כל אחת מאותן צורות יש לומר שמא לא היא האסורה ונלך אחרי הרוב.

ועוד:

אפילו אם נשרפה – אפרה אסור בהנאה.

ובארץ ישראל חובה להשמיד כל עבודה זרה, אם זה אפשרי.

כיצד מאבד עבודה זרה בארץ או כזו שבאה לידו בחו"ל? הרמב"ם פוסק, בעקבות רבותינו:

שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח – כזכור, אפילו האפר אסור בהנאה.

ועדיין, עם כל החומרות והאיסורים, מפליא לגלות[3] שיש דרך קלה ופשוטה להתיר את האיסור.

****

עולם חדש

מעשה ברבי אלעזר הקפר (לקמן: ר"א) שהיה הולך בדרך. ראה טבעת (שאין בה מצות השבת אבידה ומותר לזכות בה לעצמו). אבל – היתה עליה צורת דרקון, כמין נחש, כלומר עבודה זרה. לכן, הטבעת ומה שעליה אסורים בהנאה. לכן, אם יקח אותה, יתחייב להשמידה.

עבר שם גוי. עצרו ר"א וביקש ממנו לבטל אותה עבודה זרה.

סירב הגוי. מה עשה ר"א? סטר לו וכפה עליו לְבַטְּלָהּ!

איזהו ביטול? כגון ששבר הגוי חלק מהדרקון ובכך הוכיח שאין בו ממש ואין הוא מפחד ממנו.

רק אז – לאחר הביטול – הגביה ר"א הקפר את הטבעת עם הדרקון ולקח אותה לעצמו.

למדנו: גוי מבטל עבודה זרה של חברו, למרות שאינו מאמין בה. וגם: הגוי מבטל בעל כורחו!

הדינים האלו – גם איסור, גם ביטול – נפסקים למעשה.

וכאן יש שאלה גדולה: אם יש היתר של ביטול, אז מדוע האיסור החמור של פסלים בפרשתנו? יש להם תקנה קלה: לכפות על הגויים הנכבשים שיבטלו אותם, ואז אפשר לזכות בהם לעצמנו?

השאלה הזו מופיעה בתלמוד, וזו התשובה[4], מתורגמת לעברית:

בשעה שעבדו בני ישראל לעגל, גילו בדעתם שהם מרוצים מעבודה זרה. ואז – כל אותם צלמים של עבודה זרה שהיו בארץ, שהיו יכולים להיות שלל והיה אפשר לבטלם, נאסרו על אותו הדור ללא תקנה.

עבודה זרה של יהודי אין לה תקנה עולמית, גם לא בביטול!

מתי פקע האיסור והותר לבטל? ובכן, משעה שהתפוגגה המשיכה לעבודה זרה מעם ישראל.

זה היה אחרי ששבו לארץ והקימו את המקדש השני. כיון שלא נמשכו לעבודה זרה ולהאמין בה, לכן מותר לאפשר ביטול בידי גוי[5].

יש כאן תובנה מפתיעה: העולם השתנה לטובה!

איך זה קרה? ובכן, הדור שחזר לארץ מן הגלות היה נקי מאמונה בעבודה זרה. לא היו אלו צאצאי היהודים שגלו למצרים עם ירמיהו הנביא, והאשימו את עצמם בחורבן כי לא השקיעו מספיק בעבודת אלילים[6]. השבים היו צאצאי הגולים מבבל, שלמדו מיחזקאל, וכבר לא האמינו באלילים.

כאשר תוקן העוון של עבודה זרה, כאשר אין חשש של פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ – אפשר לבטל עבודת אלילים בידי גוי ולהשתמש בממון!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] דברים (עקב) ז, כה-כו

[2] הלכות עבודה זרה הקדמה, שם ז ב ; ד; ט; י; ח ו;

[3] עבודה זרה מג א

[4] עבודה זרה נג ב

[5] חזקוני לפסוקנו

[6] ירמיהו מד; יחזקאל יח.