משה מבצע את המשימות האחרונות לפני הפרידה הסופית מעם ישראל. הוא ממנה את יהושע, מזהיר את העם מפני הנפילה הצפויה להם בארץ ישראל, ומנחה אותם: חִזְקוּ וְאִמְצוּ.
איך העצה שלו רלוונטית לנו היום, וביותר – בעשרת ימי תשובה?
* * *
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
אלו הימים האחרונים של משה רבנו. הוא והעם בערבות מואב, זו ההזדמנות האחרונה לדבר איתם לפני שייפרדו לתמיד.
משה רבנו אינו יכול לַחֲשֹׂךְ מן העם ומיהושע את ההתמודדויות שמחכות להם. אבל הוא יכול להכין אותם. הוא מספר להם מה עלול לקרות, ומה יאפשר להם להחזיק מעמד.
ראשית, עליו לחזק את העם, שמפחד מן העתיד שאין בו משה.
הוא יודע שמותו יערער את העם. אבל מה אפשר לעשות, הוא כבר בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וא-לוהים אמר לו: לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן
ואמנם הישועה שלהם אינה תלויה במשה. הוא אומר: יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ. ולכן: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ.
יש לו מחליף. תלמידו הנאמן: יְהוֹשֻׁעַ הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְדֹוָד – זה מינוי א-לוהי.
וגם הוא זקוק לאותו עידוד ומקבל אותו. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו – לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל – חֲזַק וֶאֱמָץ.
תתחזק!
שלוש פעמים[1] משה חוזר על הקריאה הזו.
****
ההבטחה
זה נכון בכל דור ודור.
העתיד מטבעו פתוח, תמיד מוטל בספק. הזמן, אומר הפילוסוף היהודי צרפתי אנרי ברגסון, הוא גילוי של חידוש בלתי צפוי.
ולכן העתיד מפחיד.
אנו כיהודים יכולים להסתמך על א-לוהינו, אבל כפי שזה בסיס לתקוה כך זה מביא גם פחד. האם נהיה ראויים?
ופחד זה דבר מחליש, משתק.
תקופה זו של השנה, בין ראש השנה ליום הכיפורים, מזמינה השקעה בתפילה. אבל איך נהיה מסוגלים להתפלל? הלא אנו מודעים לכשלונות שלנו, להבטחות מִשָּׁנִים קודמות להשתפר ולחזור בתשובה – שלא הצלחנו לקיים…
הַמַּעֲנֶה בפרשתנו – ובנוסח התפילה.
בפרשתנו יש נבואה נוראה. לאחר מותו של משה תתחיל התדרדרות. העם ייכשל ויחטא. גם בחטא הנורא מכולם: עבודה זרה.
יש כאן[2] תהליך פסיכולוגי.
כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָיו זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ – א-לוהים מקיים את הבטחתו לאבות.
וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן – ודווקא בגלל השפע
וּפָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבָדוּם וְנִאֲצוּנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי – אנו שוכחים ונופלים.
זו הפסיכולוגיה שלנו, של האדם. יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ, אומר א-לוהים.
האם הכל אבוד מראש? ובכן, לא. יש דרכי התמודדות. התורה והמצוות מהוות תזכורת להיזהר מפני כשלון.
והעיקר: א-לוהים, שיודע מי אנחנו וכמה קל לנו להיכשל, לא מוותר עלינו.
והוא מבטיח לנו, לכולנו: יְדֹוָד אֱ-לֹוהֶיךָ הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ.
לכן: חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל תִּירְאוּ.
כעת עלינו לתרגם זאת לזמננו, עבורנו.
****
כוחה של תקוה
פחד וחרדה מזיקים, מחלישים, משתקים. אדם שמתייאש לא ינסה לעשות תשובה ולהשתפר.
אבל איך אני יכול לחזק את עצמי, ביודעי כמה העתיד מפחיד – כפי שאנו רואים כל הזמן מסביבנו – ובהכירי את חולשותי, בְּזָכְרִי את נסיונותי להשתפר שכשלו כל שנה?
קראנו את המסר חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ. זה יפה מאד – אבל איך אני מיישם את זה?
הנה הצעה שלקוחה היישר מן התפילות שלנו. זה לא פיוט, זו בקשה שתוקנה בידי חז"ל, אלא שלפעמים כבר לא שמים אליה לב די הצורך לאחר הפיוטים הרבים בדרך…
באישור חכמינו, בראש השנה ביקשנו, ונחזור ונבקש שוב ביום הכיפורים.
תֵּן… פִּתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ – תן לנו רשות ויכולת לדבר, גבורה וְאֵמוּן לבקש. למרות הפחדים, למרות החסרונות.
וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ –לנו קשה לקוות, אז תן לנו אתה תקוה טובה שתחזק אותנו, שנאמין שיש בכלל טעם לבקש ולהתפלל, ושיהיה טוב.
נגד פחדים וחרדות, תן לנו מיינדסט (דפוס חשיבה) של תקוה. כן, יכול להיות טוב. יהיה טוב.
זה נראטיב לתפילה ולחיים. להאמין – לא רק שיש א-לוהים ששומע את תפילתנו, אלא שהוא בחסדיו וברחמיו שאין להם שיעור מוכן לקבל אותנו כפי שאנחנו, רוצים להשתפר אבל נכשלים, מתקשים להאמין שנצליח או שבכלל מגיע לנו להישמע.
בידנו לבחור לאחוז באמונה הזו: א-לוהים מחכה לנו.
המתנה הראשונה שנקבל היא תקוה טובה. בכוחה אנו יכולים לקיים בעצמנו: חִזְקוּ וְאִמְצוּ אַל תִּירְאוּ.
ועכשו אפשר להתפלל. עכשו אפשר לנסות להשתפר – ולהצליח.
* * *
עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>
* * *
[1] דברים (וילך) לא, ב-ז.
[2] דברים (וילך) לא, כ-כא