חג החירות ע״ט: והגדת לבנך כאן יוצרים מסורת

שוב זכינו להגיע לפסח, חג המצות שהוא חג החירות.

שוב ניצבת בפנינו המצוה שעליה מתקיים העם היהודי. חינוך. לדור הבא, ובעצם גם לעצמנו.

כבר עמדנו פעם על החשיבות העצומה של סיפור גאולת ישראל. זו ההוכחה שלנו שיש אלוקים, שהוא בחר בנו, שיש בינינו ברית. סיפור הניסים של יציאת מצרים וסיפור ההיסטוריה של עם ישראל הם ההוכחה. ולכן התורה מצווה עלינו לספר את הסיפור הזה, כדי שילדינו ישמעו אותו, כדי שהם ידעו שהם שומעים אותו מאיתנו, ההורים, כפי שאנו שמענו אותו מהורינו, והם מהוריהם, עד לדור שקיבל את התורה.

זו הוכחה היסטורית. בדורנו, הגדוש ב"פייק ניוז", קשה להאמין למסורות. אבל זה לא צריך להרתיע אותנו. מי שיאמר לעצמו: אני יודע על סמך מה אני יהודי ומה פירושו של דבר – לא ייבהל מקושיות.

הערב נקרא יחד את החיבור שמספר את הסיפור הזה, ה"הגדה של פסח". זה חיבור מאוחר, שעוצב מימי רבותינו התנאים והאמוראים ואילך. כאן נקרא יחד את הגרסה הראשונה של סיפור ההגדה, הסיפור הראשון שסופר על יציאת מצרים ועל גאולת ישראל, בדור שאחרי.

את הסיפור הזה סיפר, בערוב ימיו, יהושע בן נון, תלמידו של משה רבנו. והוא סיפר אותו לכל עם ישראל. אז הבה נעיין יחד בפרק האחרון של ספר יהושע[1].

*   *   *

מן הסיפור אל הברית

הסיפור זה נראה מוכר. נכון, חלקים ממנו משובצים בהגדה של פסח שנקרא הלילה.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם: כֹּה אָמַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל

בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים

כן, אביו של אברהם אבינו היה עובד אלילים. וגם אחיו בחר באותה דרך.

המסר: זה לא משנה מי אביך ומי אחיך. אתה בוחר איך לעצב את חייך.

וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם…  וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן … וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק

אברהם בחר ללכת בדרך ה'. הוא הפך לרועה צאן נודד בארץ כנען, וה' העניק לו בן בן לאחר מאה שנה, יצחק. לפעמים צריך לחכות הרבה מאד זמן לחסד ה'…

וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו

כל אבא צריך לדעת שאף אחד לא מבטיח לו שכל הבנים שלו יהיו צדיקים. יש בחירה חופשית.

וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ

וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם

לא תמיד החיים מתפתחים כפי שאנו מצפים. דווקא עשו, הבן שלא שבחר בדרך אברהם, זכה למלוכה. יעקב ובניו הם שנשלחו לגלות.

וָאֶשְׁלַח אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וָאֶגֹּף אֶת מִצְרַיִם …

צריך סבלנות ורואים ניסים.

יהושע מזכיר את המכות בקיצור אבל כאן דווקא ראוי להאריך, וזה אכן סיפור ההגדה.

וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם … וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף

וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְדֹוָד

עם ישראל ידעו, כפי שלמדו מאבותיהם, שצריך להתפלל. וה' שמע את תפילתם. וחולל להם נס.

וַיָּבֵא עָלָיו אֶת הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם

שומעי הסיפור מיהושע לא ראו זאת בעיניהם. אבל הם שמעו זאת מאבותיהם ומאבות אבותיהם שראו זאת במו עיניהם וידעו שזה נכון.

יהושע ממשיך לספר את קורות ההליכה במדבר ואת כיבוש הארץ. והוא מסיים בשבח, עם הסוף הטוב, חיים בארץ ישראל, בעושר ובאושר.

ועכשו צריך כל אחד לבחור. האם אתה רוצה להמשיך לעבוד את האלוקים כפי שעשו אבותיך?

 וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְדֹוָד וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת

וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם  – בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן

אבל, מוסיף יהושע:

אָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְדֹוָד

והעם בוחרים:

אֶת יְדֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע

והסיפור מסתיים בהסכם מחייב. העם מתחייב לעבוד את ה' ומקבל חוקים ומשפטים, ובתמורה אלוקים מתחייב לשמור על העם.

וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט

זוהי המטרה של סיפור ההגדה. להכיר את הנסים שנעשו לאבותינו, לחזק את האמונה ואת האמון שלנו באלוקים, ולבחור בברית בינינו לבינו. מצד אחד, אלוקים מציג בפנינו את השאלה שחריפה היום מאי פעם: האם אתם רוצים בי, האם אתם רוצים לעבוד אותי? אבל למרות שהאפשרות פתוחה בפני כל אחד ואחד, לנו, המספרים, ברור באיזו דרך אנו רוצים ללכת.

אָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְדֹוָד

[1] יהושע כד ב-כה