חוקת ע"ז

סודה של הפרה האדומה

חמורה טומאת מת מכל הטומאות שבתורה. היא נמשכת שבוע, ואין היא חולפת עד שיזו על הנטמא מי חטאת: תערובת של אפר פרה אדומה במים חיים (כגון מי מעין) ביום השלישי והשביעי לטומאתו.

כאילו לא די במוזרות זו, באו חז"ל וסיפרו לנו שיש בה סוד, טעם נסתר שאפילו שלמה המלך רצה לגלותו – ולא הצליח.

למעשה, דווקא אוירת הסוד סביב הפרה האדומה נראית לנו מוזרה היום. נחשוב לרגע: מדוע שמצות פרה אדומה תהיה מסתורית יותר מאשר כל שאר דיני טהרות? רב סעדיה גאון כבר חילק את המצוות לשני סוגים: משפטים, המובנים בשכל האנושי מעצמו (איסור גזל וגניבה, מצות כיבוד הורים) וחוקים (שעטנז, איסור ללבוש צמר ופשתים יחד ועוד הרבה). אז מה מסתורי יותר בפרה אדומה מאשר בכלאיים?

ובכן, אולי זו הנדירות של הפרה האדומה. קשה מאד למצוא פרה אדומה ועוד כזו שהינה תמימה באדמימותה. לפי הספירה של חז"ל, היו רק תשע כאלו בכל ההיסטוריה.

קושי חמור מזה, בעיני חז"ל, הוא שכל העוסקין בהכנת האפר נטמאין טומאה קלה שמחייבת טבילה.  גם הנוגע או הנושא מי חטאת שלא לצורך, אף הוא מיטמא.

לפי המדרש, גדול החכמים, שלמה המלך, התמודד עם הקושי – ולא הצליח.

בקש שלמה לעמוד על עסקי פרה אדומה,

דאמר ר' יצחק: כל העוסק בפרה מטמאין בגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים,

אמר לו הקדוש ברוך הוא:

… עשה בישרות, עשה בתמימות, עשה באמונה,

גזירה גזרתי, חוקה חקקתי, ואין להרהר אחריה (מדרש תהלים מזמור ט)

רק משה רבנו זכה לדעת את סודה של הפרה האדומה.

אמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה

לך אני מגלה טעם פרה, אבל לאחר – חקה (במדבר רבה, פרשת חקת)

ואנו היום תמהים על תמיהתם. זה שחומרים יכולים להיות מועילים ומזיקים גם יחד – ידוע לכל ילד. אנו לומדים על כך במדע הכימיה ואנו מכירים זאת מעצמנו דרך מדע הרפואה. למעשה, כל תרופה מועילה נגד בעיה אחת אך עלולה לגרור תופעות לוואי. כיון שכך, אין אנו מתפלאים על שאפר פרה אדומה יכול לטהר אבל גם לטמא בנסיבות אחרות.

רגע, לא סיימנו! לא זה הסוד של הפרה האדומה, ולמעשה, מי שיסתפק בהסבר הזה לא הגיע לתשובה הנכונה.

איך אנו יודעים זאת? מפני שהסוד של הפרה האדומה נחשף כמעט בגלוי בידי התנא רבן יוחנן בן זכאי, והוא מובא במדרש שנציג כאן בתרגום לעברית.

שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי:

.. מעשים שאתם עושים נראין כמין כשפים

אתם מביאים פרה, ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה,

ואחד מכם מיטמא למת – מזין עליו ב' וג' טיפין

ואתם אומרים לו טהרת?

אמר לו: …ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית? … מה אתם עושין לו?

אמר לו: מביאין עיקרין (חומרים מהצומח) ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים – והיא בורחת

אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך

כך הרוח הזו רוח טומאה … מזין עליו מי נדה והוא בורח

לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו:

רבינו לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?

אמר להם: חייכם, לא המת מטמא ולא המים מטהרין

אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה. (במדבר רבה, פרשת חקת)

הגוי והתלמידים שואלים אותה שאלה: כיצד המים מטהרין?

לגוי עונה רבי יוחנן בן זכאי לפי מה שהגוי מאמין בו. מה שאנו מפרשים היום כמחלת נפש נחשב בזמנם להשתלטות של רוח רעה. את הרוח הרעה גרשו בטכס מאגי. את הטומאה של המת מגרשין לפי הפטנט שגילה האלוקים.

ונחה דעתו של הגוי.

התלמידים הבינו שזו תשובה מתחמקת. הרי בעצם הודה ר' יוחנן לגוי שהזאת מי חטאת היא כמו כישוף, אלא שה' הורה על כך! היתכן?

ואז מגלה להם ר' יוחנן: לא הטהרה ולא הטומאה קיימות באמת במציאות. אלו הן הגדרות שהגדיר ה' בעולם, ולפיהן אנו מתנהגים. לא מציאות, אלא תביעות שתובע ה' מאיתנו.

אפשר לתרגם את התובנה הזו לשפה מודרנית יותר. שתי התשובות של רבן יוחנן בן זכאי מבוססות על שתי גישות. בלשונו של פרופסור יוחנן סילמן. אפשר לקרוא להן תפיסה פוזיטיביסטית ותפיסה נומינליסטית.

מה בין זו לזו? הפוזיטיביסט מאמין שההלכה חושפת מציאות נסתרת, שאינה ניתנת לראיה בעינים ומישוש בידים, אבל היא קיימת ופועלת. אותה מציאות של איסורים או של טומאות קיימת בדיוק כפי שקיימת, נניח, קרינת רנטגן. אי אפשר לראותה בעינים, אבל אפשר להשתמש בה בזהירות כדי לזהות בעיות בגוף האדם, וכמובן אם אין מקפידים על אמצעי זהירות היא עלולה להיות קטלנית.

ההסבר הפוזיטיביסטי הוא זה שמעניק ר' יוחנן לגוי. כפי שאתם הגויים מאמינים שיש רוח רעה (אז לא ידעו שיש תופעה של מחלות נפש), כך גם הטומאה היא דבר אמיתי, ולכן צריך את החומרים המתאימים כדי להתפטר ממנה…

אבל אין זו התשובה האמיתית. זו רק התשובה שיש לספק לגוי שאינו מסוגל לחשיבה מופשטת.

הנומינליסט מאמין שהלכות טהרות והדומות להן אינן מתארות מציאות נסתרת כלל. הן רק מעמידות הנחיות להתנהגות – אלו דרישותיו של ה' מעמנו.

בדומה לזה, איסורים (חלב, בשר טרף) אינם מזיקים באמת, אלא שה' הגדיר אותם כאיסור ולכן יש להתרחק מהם. דיני הטומאות מחייבים אותנו להתנהג בצורה מסויימת, להתרחק מהמקדש למשל עד שניטהר, כדי שהאדם ירגיש שאינו יכול להגיע לבית ה' כל זמן שהוא רוצה אלא רק לאחר הכנות נאותות.

הנומינליזם ההלכתי הוא עקרון בעל חשיבות עצומה. היכולת להבין אותו היתה פעם נחלתם של תלמידי חכמים בודדים, כמו ר' יוחנן בן זכאי. לעומת זאת, הפוזיטיביזם אינו רק טעות בתפיסת המציאות. זו גם גישה שעלולה להכשיל את המאמינים בה באמונות נוספות כמו כישוף, רוחות רעות ועוד.

זה הסוד של הפרה האדומה שנרמז בדברי חז"ל, מדוע סוד נסתר? – מפני שהם ידעו שלא כל בני האדם ולא כל הדורות מסוגלים להתמודד עם הרעיון הזה, שאין שם לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, אלא דבר ה' לבדו ולפיו אנו מתנהגים.

וכן הם דברי רבנו הרמב"ם:

אף על פי שכל חוקי התורה גזירות הם … ראוי להתבונן בהן

וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם,

הרי אמרו חכמים הראשונים שהמלך שלמה הבין רוב הטעמים של כל חוקי התורה,

…. וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו,

ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים, (