יעקב אבינו חי וקיים | עצירה למחשבה על פרשת ויחי תשפ״ד

רב נחמן מארח את רבי יצחק נפחא ושומע ממנו כי יעקב אבינו לא מת, בניגוד לטבע האנושי ולנאמר וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

רב נחמן מקשה מפרשתנו, והאורח מסביר: זה לא פשט, זה משל, רעיון המולבש באופן ספרותי.

מה היה המסר של רבי יצחק נפחא?

ומה לומדים מכאן על דרשות חז"ל?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

שני תלמידי חכמים יושבים בסעודה.

ומה עם דברי תורה? אחד מבקש מחברו שמועה, אך ההלכה שחברו מביא היא… רבי יוחנן אמר שזה מסוכן. ואכן, אם יש ויכוח, כפי שיקרה בהמשך, מרוב התלהבות עלולים לשכוח ללעוס ולבלוע היטב, וכך יקדים קנה לושט (בשעה שאין חשש כזה מותר לדבר וכן נוהגים כולנו).

ננצל את הזמן. עד שהם עוסקים באכילה, נציג אותם.

המארח – רב נחמן (ר"נ): דיין, חתנו של ראש הגולה, למדן חריף ואיש של פשט. וגם עשיר גדול.

האורח – רבי יצחק[1] נפחא (רי"נ), אמורא ארץ ישראלי שירד לבבל. בקיא ודרשן מופלא.

כיון שסיימו לאכול, נַטֶּה אוזן[2]. שיחתם ארוכה, משובצת בדרשות מדהימות, ולא לחינם ביקש האורח לחכות עד לאחר האוכל.

הדרשה הראשונה נוגעת לפרשת השבוע. נתרגם לעברית שלנו. הרי"נ אומר בשם רבי יוחנן:

יעקב אבינו לא מת!

רגע. מוכרחים לעצור. טוב שאנו לא אוכלים…

מה? וכי יש אדם שאינו מת? מעפר באנו ואל עפר נשוב. אפילו אליהו הנביא מת, לדעת הרמב"ם, ומה שראה אלישע, שעלה אליהו השמימה במרכבת אש, היה רק חלום נבואי. גם חנוך אבי מתושלח מת – קודם זמנו.

ר"נ מעדיף לשאול מפרשת השבוע[3]:

וכי לחינם ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים?

ונזכיר: חניטה מבוססת על הוצאת איברים פנימיים מן הגויה. למי בדיוק נעשה התהליך הזה?

אכן, צדק ר' יצחק נפחא כשהמליץ לחכות לסוף האוכל…

****

מה זה היקש?

בתשובתו של הרי"נ שלושה שלבים.

קודם כל: מקרא אני דורש – כלומר, יש לי פסוק[4]!

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם, וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט

זוהי נבואת נחמה של ירמיהו הנביא: א-לוהים יגאל את ישראל, יחזיר את הגולים, והכל יהיה טוב.

ומיהו יַעֲקֹב? בניו, עַם-ישראל. אבל הדרשן האמן ר' יצחק טוען שהכוונה גם ליעקב אבינו.

שנית, יש כאן היקש. כאשר שני מונחים מופיעים באותו פסוק יחד, מה שנכון לגבי האחד נכון לגבי האחר. היקש משמש בדרשות הלכתיות אך הרי"ן משתמש בו גם באגדה.

וכאן: מקיש בין יעקב לזרעו. משווה בין יעקב האיש לבין עם ישראל.

שלישית, פיענוח. זיהוי המשותף: מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.

לכן: יעקב אבינו, האיש, לא מת.

וזה כמובן לא יתכן. נחזור: יעקב אבינו מת ונקבר, והשם יַעֲקֹב בפסוק הוא כינוי לעם ישראל. וגם המשך הפסוק אינו מדבר על כל עם ישראל לדורותיו אלא רק על דור הגאולה לעתיד לבוא.

וגם ר' יצחק נפחא יודע זאת…

רבותינו, מהגאונים והרמב"ם ועד לרש"ר הירש[5], מסבירים: אגדות כאלו אינן פשט. הן מביעות רעיון באופן ספרותי. זה מה שנקרא מליצת השיר.

הנה מה שר' יצחק מתכוון לומר לרב נחמן, ונדבר עבורו:

רב נחמן, אתה צודק! בוודאי שיעקב אבינו נפטר, כמו כל אדם. אבל לא זו היתה כוונתי. התכוונתי לעורר אותך, כדרך הדרשנים, באמצעות אמירה מוזרה, ולכן רציתי לחכות לסוף הסעודה…

ואכן, כאשר רב נחמן שומע את ההיקש, הוא מפסיק לערער. אם זה לא פשט, אלא רעיון, אז זה בסדר…

****

פשט של  דרש

אך מה הרעיון הגלום בדרשה?

ואנו, כאן ובכל אגדה, איך נדע למה הכוונה?

רב שמואל הנגיד מסביר: אין לך ללמוד אלא מה שיעלה (יתקבל) על הדעת.

והנה הסבר פשוט – ועמוק, המתקבל על הדעת ברגע שחושבים עליו:

יעקב אבינו חי – דרכנו.

אנו כולנו יעקב, כי כולנו הולכים בדרכו. גם רב נחמן ורבי יצחק נפחא, וגם – אנחנו.

ולכן אפשר לומר, כמו ר' יצחק נפחא, כי כל עוד אנו ממשיכים בדרך הזו, יעקב אבינו חי וקיים.

וזה גם מה שֶׁיְּזַכֶּה אותנו להיגאל לעתיד לבוא…

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, מרגליות, בערכו.

[2] תענית ה ב – ו א

[3] בראשית, ג יט; ויחי, נ א-ב ועוד שם.

[4] ירמיהו ל, י

[5] מעיין חתום, שערים לאגדות חז"ל, הרב פיליפ, פ"ת תשס"ח.