יעקב אבינו עורך חשבון נפש | עצירה למחשבה על פרשת ויגש תשפ״ד

פרעה שואל את יעקב בן כמה הוא, ויעקב אינו מסתפק בגילו, מאה ושלושים אלא מציין שחייו היו מעטים ורעים.

מה הוא רוצה לומר?

האם אבינו יעקב התלונן סתם?

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הם במצרים, ויוסף לוקח את אביו כדי לפגוש את המלך[1], אדוניו.

פרעה מביט בו היטב. זה אביו של היועץ החכם שלו! והוא מתפלא:

כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ? – בן כמה אתה? ואיך?

כי הגיל המירבי, לדעת המצרים, הוא רק מאה ועשר שנים[2].

יעקב מסביר: זו תכונה משפחתית. אבל הוא מאריך הרבה יותר.

יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה – החיים שלי היו תמיד במצב של ארעיות.

מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי – קשים היו חיי וגדושי סבל

וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם – אצלנו במשפחה חיים יותר!

מדוע מוסיף אבינו יעקב שחייו ארעיים וקשים? ומדוע הוא משתף בזה את פרעה?

וכן שואל הרמב"ן:

מה מוסר הוא שיתאונן אל המלך? – זה לא דרך ארץ!

ומה טעם לאמר ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי, כי אולי עוד ישיגם ויחיה יותר מהם – וזה פשוט.

והרמב"ן מסביר:

מפני היותם רעים בעמל ואנחה זרקה בו שיבה ונראה זקן מאד – למרות היכולת המשפחתית להגיע לגיל גבוה מאד, אצלו הצרות גרמו לו להיראות כפי שהוא נראה.

ועדיין, מה חשב יעקב כאשר השתמש במילים האלו, מְעַט וְרָעִים, לגבי עצמו?

****

חיים בלי צרות?

יעקב צדק. חייו היו קשים: נדודיו לחרן, עימותים מול לבן, הפחד מעֵשָׂו, וכמובן אונס דינה ומכירת יוסף.

הספורנו מסכים: הימים אשר בהם יהיה האדם בצרה לא יִקָּרְאוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיִּים!

אבל בעלי התוספות חולקים:

יש במדרש שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מה שאמר מְעַט וְרָעִים.

והם עצמם שואלים: הלא יעקב אבינו אמר את האמת! – אז מה רוצים ממנו?

והם משיבים בשם המדרש, שלא נמצא לפנינו:

אמר הקדוש ברוך הוא:

אני מלטתיך מלבן, אני הצלתיך מעשו, אני הצלתיך משכם, אני החזרתיך דינה, אני החזרתיך יוסף – ואתה אמרת מְעַט וְרָעִים?

יש כאן הבנה חשובה מאד, גם בדורנו:

אין אדם שאין לו צרות וייסורים. מה שחשוב הוא מה שיקרה בסוף. יעקב סבל, כן, אבל בסוף הכל יצא לטובה. הוא ניצל מלבן וזכה במשפחה גדולה. הוא ניצל מעֵשָׂו ומסכנת יושבי שכם. וגם אם איבד לזמן את דינה ואת יוסף – הוא קיבל אותם בחזרה.

כפי שיאמר הפייטן הידוע[3]: סוף טוב, הכל טוב.

ליותר מזה אי אפשר לצפות בעולם הזה.

****

ביקורת עצמית

כרגיל, זה לא הכל.

רבנו הרש"ר הירש קורא אחרת את דברי יעקב. נביא את דבריו בניסוח ברור יותר עבורנו.

ימי השנים שאוכל לקרוא להם חיי, כלומר שבהם מילאתי את תפקידי במלואו – היו רק מעטים.

זו לא תלונה, מדגיש הרש"ר הירש, זו ענוה! השאלה של פרעה מעוררת את יעקב לחשוב על חייו, בחירותיו, מעשיו ומחדליו, והוא נוכח לדעת שהיה יכול יותר.

בדרך דומה מפרש המלבי"ם[4], ומוסיף כי דברי יעקב הם חינוך לפרעה:

פרעה מחשיב את השנים שיתהלך האדם על האדמה בשם שנות חיים.

יעקב מתקן: אם תשאלני על יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי אוכל להשיב לך שהיו שלשים ומאת שנה

אבל אם תשאלני על שְׁנֵי חַיַּי, דע כי מעט ורעים היו ימי שני חיי, כלומר השנים שהייתי חי חיים הנפשיים שהם חיי האדם.

ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם, שהם הִרְבּוּ יותר הימים שעבדו בהם את ה' וקנו השלמות הנפשי…

ובעברית שלנו:

החיים הראויים להיזכר אינם אלו שבהם אדם צובר חוויות מענגות, אלא הימים בהם הוא מתמודד ועומד בקשיים!

ועוד נלמד מיעקב אבינו: כאשר אדם נשאל על גילו, זה זמן טוב לעשות חשבון נפש.

וגם קריאה של הפסוקים והפירושים האלו זו הזמנה למחשבה..

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] בראשית (ויגש) מז, ז-י

[2] סרנא, בראשית, כאן.

[3] שייקספיר

[4] כל המפרשים כאן והמלבים גם בדרשותיו ב"ארצות השלום".