יתרו עח: את החוקים ואת התורות

מה עשה משה רבנו אחרי הצהרים?

מפתיע, אבל לשאלה הזו יש תשובה בפרשתנו. אחרי הצהרים, וגם בבוקר ובערב, משה רבנו ישב – והקשיב. הקשיב לתלונת של העם ועשה משפטים.

כשהייתי ילד תמהתי: איך הצליחו בני ישראל ליצור כה הרבה ויכוחים משפטיים שמילאו את כל זמנו של משה רבנו. תמהתי גם מדוע תיקן משה שרי עשרות. האם צריך שר ושופט לכל עשרה בני אדם?

מתברר שכן. כפי שיודע כל מי שמתגורר בבית משותף, קל מדי להיקלע לויכוח אם לא לסכסוך. אז אולי גם בני ישראל רבו ביניהם על המרחק בין אהל לאהל.

עצוב – אבל זה מה שיש. חיינו עמוסים בהתנגשויות של רצונות על רקע של משאבים לא מספיקים. אם יש משפט, אז גם אם לא כל הצדדים מרוצים, לפחות המריבה הסתיימה. יש שלום, או סיכוי לשלום.

לכן משה רבנו הקדיש את יומו לעשיית צדק.

כשיתרו חותנו בא לבקרו, משה לוקח יום חופשי כדי לארח אותו. אבל מייד למחרת…

(יג) … וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב[1]

יתרו שם לב למה שנעלם אפילו ממשה רבנו.  מסירות יתר עלולה לעלות ביוקר.

(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה

(יח) נָבֹל תִּבֹּל … כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר

ויש ליתרו פתרון שיחולל מהפך היסטורי.

(יט) … אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ-לֹהִים עִמָּךְ …

(כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן

בעברית שלנו: תאציל סמכויות. תן להם מערכת חוקים ומשפטים ואז הם ידעו מה לעשות. ואם הםא לא יסתדרו לבד, אז הם יפנו לשופט.

*   *   *

ספר החוקים הראשון בעולם

קל להחמיץ את החידוש העולמי שהיה כאן. לכן צריך להסביר מה זה חוק ומה המהפך ההיסטורי שהתחולל כאן במדבר סיני.

כשאנו אומרים חוק, אנו חושבים על מה שנקרא "חוק סטטוטורי", חוק כתוב שהוא חלק מקודקס, כלומר ספר חוקים. על בתי המשפט להעניק תשומת לב מדוקדקת לניסוח החוק, ולצטט ממנו בהחלטות שלהם. כאשר החוק אינו מספק תשובת חקיקה מפורשת, על השופטים לפסוק כאשר ספר החוקים משמש להם כמדריך העיקרי[2].

זה לא היה עד אז. במזרח הקדום היתה תפיסה של "חוק מקובל", אוסף של תקדימים שמהווים בסיס למחשבתו האישית של השופט. "לא היה חוק – במובן המודרני – בשום מקום בעולם העתיק"[3].

התורה תהיה ספר שכל אחד יכול ללמוד ולדעת. בניסוחו של המשפטן אלן דרשוביץ:

החוקים השולטים ידועים מראש, כך שהכל יכולים לדעת אלו מעשים יחייבו עונש ואלו יזכו בגמול[4].

וגם, כפי שכותב הרמב"ם. זה מהפך חוקתי, מהכרעה לפי אינטואיציה אל פסיקה לפי כללים.

יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה להן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא כן אף על פי שאין שם ראיה ברורה …

זה היה פעם. ועכשו…

… לא ידון הדיין בסמיכת דעתו ולא בידיעתו כדי שלא יאמר כל הדיוט: "לבי מאמין לדברי זה ודעתי סומכת על זה"[5]

במקום להישען על האינטואיציה של השופט, יש תהליכים מחייבים, פרוצדורות בלעז. תפקידו של השופט הוא לבדוק את הנתונים שנמסרים לו בהתאם לכללים ולקבוע את הפסק לפי כללים נוספים. הכללים מחליפים את ההחלטה האינטואיטיבית, למרות שגם להחלטה האינטואיטיבית יש יתרונות משלה.

דוגמא לחוקים החדשים נפגוש מייד בפרשה הבאה, "משפטים". יתכן אפילו שהרעיון של יתרו היה הבסיס למתן עשרת הדברות, שבהם מוצגת החובה של העם לציית[6]. בניגוד לחוק המודרני, החוקים אינם מעשה ידי אדם. ה' נתן אותם לנו[7].

רגע, רגע. האם עלינו לשער שלולא ביקורו והצעתו של יתרו לא היו בתורה חוקים ומשפטים, לא היה בכלל מתן תורה?

חז"ל עמדו על השאלה וענו תשובה:

למה נקרא שמו יתרו? על שם שייתר פרשה אחת בתורה… למה נתעלם מעיני משה? לתלות זכות בזכאי, כדי שיתלה הדבר ביתרו[8].

ליתרו היתה הזכות להציע את הרעיון, אבל זו היתה כוונתו של הקב"ה מן ההתחלה.

[1] שמות, יתרו, פרק יח.

[2] יהושע ברמן, סתירות בחוק המקראי, בתוך "בעיני א-לוהים ואדם" עמ' 414.

[3] ברמן, עמ' 425 שם. ויש להעיר כי זו תפיסה היסטורית ומחקרית שאפשר לחלוק עליה.

[4] דרשוביץ, צדק מבראשית, עמ' 145.

[5] רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד א-ב

[6] אך גם למי שאמר שיתרו בא לאחר מתן תורה, יש לומר שהפירוט של החוקים בהמשך התורה הוא לפי הרעיון שלו.

[7] (על המעמד המיוחד של חוקי התורה, ועל האופן שבו יש לפרשם בהתאם לשאלות המתחדשות מדור לדור, אני מקוה לכתוב בהרחבה).

[8] ילקוט שמעוני תורה פרשת יתרו רמז רע