יתרו ע״ט: אלוקים נמצא בשקט

מכונת הזמן ממתינה לנו. הבה נעלה אליה לביקור ברגע המכונן של היהדות בהר סיני.

שלושה ימים קודם לביקורנו, א-לוהים הבטיח למשה:

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם[1]

הרי זה בל יאומן. א-לוהי עולם מתעניין באדם ומופיע לפניו!

וכעת, לאחר ימי ההכנה, עם ישראל מחכה ליד הר סיני. קו הגבול שאין לחצותו מסומן. הכל מוכן.

וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹ-הִים

וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְדֹוָד בָּאֵשׁ … וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד

וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד[2]

זה היה כל כך מפחיד עד שהעם ביקשו להפסיק את ההתגלות ולמנות את משה למתווך.

משה יספר על הרגע הזה לעם ישראל לאחר ארבעים שנה, בערבות מואב[3].

וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ

וַתֹּאמְרוּ … הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי

וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ

כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי

קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְדֹוָד אֱ-לֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ … וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ

*   *   *

ההתגלות הפרטית

נפעיל שוב את מכונת הזמן ונקפוץ קדימה כאלף שנה, נמצא את עצמנו באותו מקום עצמו, בהר סיני, בו זוכה המפורסם בנביאים להתגלות פרטית.

אליהו הנביא.

אליהו, מיואש לאחר שלא הצליח לגמול את עם ישראל מעבודה זרה, נס אל המדבר ואחר כך, בפועל או בחלום, הוא עושה דרך ארוכה עד הר סיני, הר ההתגלות.

וכאן הוא זוכה לשיחה פרטית עם א-לוהים.

וְהִנֵּה יְדֹוָד עֹבֵר

וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי יְדֹוָד  – לֹא בָרוּחַ יְדֹוָד

וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ – לֹא בָרַעַשׁ יְדֹוָד

וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ – לֹא בָאֵשׁ יְדֹוָד

וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ וַיָּלֶט (כיסה) פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ…

וְהִנֵּה אֵלָיו קוֹל וַיֹּאמֶר מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ[4]

גם כאן היו אירועים מרעישים ומפחידים, אבל אליהו ידע שזו רק ההקדמה.

גם חז"ל סברו שההתגלות האמיתית היא בשקט, ולכן פירשו שגם בהר סיני היתה אותה דממה.

כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה

צפור לא צווח, עוף לא פרח, שור לא געה

אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש,

הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו,

אלא העולם שותק ומחריש

ויצא הקול: אנכי ה' א-להיך[5]

המדרש משלים את מה שלא נאמר. רק בתוך השקט אפשר לשמוע את קול א-לוהים.

*   *   *

התבודדות והתגלות

הסיור תם. מכונת הזמן מחזירה אותנו להווה.

ובדרך גילינו שיש שני סוגים של התגלויות.

ההתגלות הציבורית, הרועשת והמפחידה, היתה פעם אחת בהיסטוריה, והיא גילתה לנו עם ישראל ודרכנו לכל העולם כי יש א-לוהים בארץ המתעניין בנו וגם נתן לנו ספר חוקים ומצוות.

ההתגלות הפרטית יכולה להתרחש לפי הזמנה.  היא מתרחשת בקול דממה דקה ונוגעת בליבו של האדם.

האם רק אליהו יכול היה לזכות לה, או כל אחד מאיתנו? ספרי המחשבה והמוסר מלמדים אותנו שהיא זמינה לכולנו – אם אנו שואלים: מה בעצם אנו עושים פה, בעולם הזה.

אם אנו מוכנים לחשבון נפש, אם אנו רוצים לשאול מה ה' רוצה מאיתנו, ומה המשימה הפרטית המיוחדת של כל אחד ואחד מאיתנו באשר הוא – ה' ישלח לנו את התשובה הנכונה.

[1] שמות יתרו כ ט

[2] שמות יתרו פרק כ טז-יט

[3] דברים ה כ-כד

[4] מלכים א פרק יט יא-יג

[5] שמות רבה יתרו.