כוחה של חרטה | עצירה למחשבה על יום הכיפורים תשפ״ה

לעשות תשובה זה הרבה יותר מאשר להתחזק בשמירת מצוות.

זה אומר להשתנות ולהיות בני אדם טובים יותר.

וצריך לדעת איך עושים זאת.

הרמב"ם יכול לעזור לנו, וגם המחקר הפסיכולוגי המודרני…

*   *   *

הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

הרמב"ם בהלכות תשובה מתאר:

שמענו תקיעת שופר בראש השנה

ונזכרנו:

גם כשאנו ערים, אנו ישנים. שקועים בתרדמת הזמן.

אז הבה נתעורר. ניטיב מעשינו וניטיב דרכינו[1].

זה נקרא בעברית שלנו "לעשות תשובה".

תשובה היא לא רק מעבירות שבין אדם למקום, כמו שבת ומאכלות אסורות, ולא רק מאותן עבירות מפורסמות שבין אדם לחברו, כמו זנות וגזל וגניבה.

תשובה היא שינוי אישיות.

צריך לחפש בדעות רעות שיש לו – כמו בCBT בפסיכולוגיה, לזהות כללים ולשדרג.

ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן הַהִתּוּל ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן – כל אלו טעויות ועבירות

מן הכל צריך לחזור בתשובה[2]

 שני דברים גדולים לימדנו רבנו הרמב"ם:

החיים מלאים טעויות וכשלונות. כעס וקנאה, רדיפת ממון ואכילת יתר – וכל מה שדומה לזה.

גם באלו צריך ואפשר להשתנות.

גם זה נקרא "לעשות תשובה".

אבל אנו יודעים מִנִּסְיוֹנֵנוּ כל שנה. קל לקבל החלטות טובות. הרבה יותר קשה לדבוק בהן.

ובכן, אומר הרמב"ם[3], החכמים מלמדים אותנו איך לעשות תשובה!

****

שלבי התשובה והצורך בחרטה

ומה היא התשובה – מה זה כולל?

שיעזוב החוטא חטאו – פשוט תפסיק עם זה!

ויסירו ממחשבתו – תפסיק גם לתכנן את זה ולחשוב על זה ולדמיין את זה.

ויגמור בלבו שלא יעשהו – צריך לקבל על עצמי, גם אם אני פוחד שאחר כך אכשל

וכן יתנחם – יתחרט – זה הכוח הגדול שבזכותו אשתנה.

הבה נתבונן בחוויה של החרטה. בשתי מילים: זה כואב.

עכשו אני מבין שעשיתי רע, ואני סובל. איך יכולתי לעשות את זה?

הכאב הזה הוא הפצע שדרכו נכנס האור, מכאן הכוח שיעזור לי להתחזק ולגמור בדעתי: לא עוד, הכאב הזה גם יזכיר לי כי לשם אני לא רוצה להגיע, לשם אני לא רוצה ללכת.

וזה מגובה במחקר.

"כוחה של חרטה" הוא רב מכר משנת 2022, שתורגם כעת לעברית, ממש לפני הימים הנוראים. דניאל פינק אסף, מכל העולם, מאות אלפי תיאורים של חווית החרטה ובנה עליהם ניתוח פסיכולוגי.

הנה דגימה:

צעקתי על בתי בת החמש, כשהיא שפכה יוגורט על תלבושת בית הספר. ממש צעקתי עליה – ומאז אני מתחרטת על זה. לא הגיע לה. כל כך העצבתי אותה. ועל מה? כתם קטן על התלבושת? לעולם לא אפסיק להתחרט על הרגע הזה. מעולם לא צעקתי עליה באותו האופן שוב. למדתי מהטעות הזו[4].

המתחרטת האלמונית היא ללא ספק אמא רגישה מדי. נדמה שזו עדות לזמן החדש והחיובי כי אנו בוחנים אפילו גערה חריפה בילד, אפילו כעס. זה סימן טוב לכולנו.

אבל לא זה הנושא. יש כאן המחשה של הליכי התשובה: חווית הכאב – והמסקנה הנכונה שהוסקה ממנה.

כן, הכותבת היא היום אמא הרבה יותר טובה.

ועוד דגימה. אבי הנדרסון היום חוקרת התנהגות בת עשרים ותשע, נזכרת כיצד בתור ילדה התחמקה שוב ושוב מלשוחח עם סבא וסבתא שלה. היא לא אהבה את הנוכחות שלהם ואת רצונם להתחבר. אבל עכשו – היתה עושה הכל כדי לחזור לזמן ההוא.

לכן, כאשר אביה הזדקן וחלה, ידעה להשקיע בו. "לא ארצה להרגיש כמו בשעה שסבי וסבתי מתו, לחשוב: מה החמצתי".

הפסיכולוג בארי שוורץ, מראשוני החוקרים בתחום החרטה, אומר: התחושה הקשה של חרטה מדגישה את הטעויות שלנו, כדי שלא נחזור עליהן בעתיד.

חרטה היא כוח!

****

להיות אדם חדש

לגנרל היפני אשיקגה יושימסה קרה אסון: נשברה קערת תה סינית יקרה. הוא שלח את השברים לתיקון בסין. לא הצליח. אז פנה לבעל מלאכה מקומי, שליטש את הקצוות השבורים והדביק אותם בלכה מעורבבת בזהב. הכלי החדש היה יפה מאי פעם, וכך נולדה אמנות חדשה ביפן שלפני חמש מאות שנה.

קינצוגי: לא להסתיר פגמים אלא להפוך אותם למשהו יפה יותר ולכלי טוב יותר.

ואצלנו, בעם ישראל, דרש רבי מנחם מנדל מקוצק: כלי חרס טמאים נטהרים בשבירתם, וגם האדם. אין שלם מלב שבור.

ננצור את החרטות! הן נותנות את הכוח לשנות!

*   *   *

עיינו בנושאים נוספים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

*   *   *

[1] רמב"ם תשובה ד ב

[2] רמב"ם תשובה ז ג.

[3] תשובה ד ב.

[4] כוחה של חרטה, עמ' 50, 56, 63.