כי תבוא ע״ח: הברזל, האבן והלב

המתכת הזו הצמיחה את הטכנולוגיה שלנו, והיא מלווה את האנושות מימים ימימה. שמה מופיע כבר בתנ"ך. הברזל.

תקופת הברזל מתחילה "רשמית" רק בימי השופטים[1]. אבל הוא היה מוכר קודם. המקרא מייחס את עיבוד הברזל לראשונה לחרש תובל קין[2]. פריטים מברזל נמצאו בחפירות בארמניה והם מתוארכים לפני יותר מ-4000 שנה. כיון שהברזל ניתך רק בטמפרטורה של 1538 מעלות, מעבר ליכולת הטכנולוגית דאז, משערים שהופק ממטאוריטים[3].

שמא זה משבחי ארץ ישראל:

אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת[4]

הנחושת טעונה כריה, אבל הברזל נמצא באבנים, כלומר במטאוריטים.

עמים נדדו וגם טכנולוגיות עברו ממקום למקום. ברזל היה במדין[5] וגם אצלנו בעם ישראל, כפי שמעידים דיני הרוצח בשגגה[6].

למה שימש הברזל? הממצאים הארכאולוגיים לצד פסוקי התנ"ך מעידים כי הברזל שימש כקישוט, לכלי מלחמה וגם לכלי מלאכה וחקלאות. ואולם תמיד היה הברזל סמל של מלחמה.

זה ההסבר לפסוקנו.

וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַידֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים – לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל

אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְדֹוָד[7]

וכך פירשו חכמינו.

אבנים שלמות שלא הונף עליהן ברזל שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה …

שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם

והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם

אינו בדין שיונף המקצר על המאריך[8]

*   *   *

אבנים ובני אדם

הדין הזה מופיע כבר בספר שמות, בין הדינים הראשונים שניתנו לנו.

וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית (אבן מעובדת) כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ[9]

איך זה בדיוק מפריע לבנות מזבח מאבנים שנחתכו בברזל?

ראשית, זה אנחנו. יש לנו תחושה של מיאוס מן הברזל. זה רגש ראשוני שמתעורר גם בלי בירור פילוסופי, בלי לשאול: רגע, למה זה בדיוק מפריע לי. עובדה שכך אנו חושבים וחשים.

שנית, התורה לא רק מזהה את התחושה הזו שלנו, אלא גם רוצה לעצב את תודעתנו. האיסור להשתמש באבנים, בגלל שהונף עליהן ברזל, מרגיל אותנו לראותו כאיום. נכון. זו המתכת השימושית ביותר, אבל זו עדיין מתכת שמשמשת למלחמות.

יתכן שמכאן למד דוד המלך שאין ראוי שהוא עצמו יבנה מקדש, אלא הטיל את המלאכה על בנו.

וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה … הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְדֹוָד אֱ-לֹהָי

וַיְהִי עָלַי דְּבַר יְדֹוָד לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי …

הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ … וַהֲנִחוֹתִי לוֹ מִכָּל אוֹיְבָיו … וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו

הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי[10]

דוד מרחיב את ההפרדה בין מלחמה לבין עבודת אלוקים. גם מלחמות מגן הן מלחמות, ורק שלמה שיימנע מכל שפיכות דמים יהיה ראוי לבנין המקדש.

וגם זה לא סוף הסיפור.

*   *   *

עולם מקודש

אויבים ומלחמות רודפים אותנו, עם ישראל, עד עצם היום הזה. אבל התקוה לבנות תחום של קודש, שיהיה נקי ממלחמות, תחום שיתרחב ויקיף את כל החיים, מלווה אותנו מאז. והיא מדברת אל כל האנושות.

וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְדֹוָד אֶל בֵּית אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב… כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְדֹוָד מִירוּשָׁלִָם

וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה[11]מה שהחל באיסור על בנית מזבח מאבנים שעובדו בברזל מתפתח לחזון נבואי: עבודת המקדש וכלליו מלמדים אותנו לקוות לימים טובים יותר, ללא שום אלימות, ימים שבהם כל הטכנולוגיות ינוצלו רק למטרות חיוביות,

[1] ויקיפדיה, לוח התקופות בארץ ישראל.

[2] בראשית ד כב.

[3] אנציקלופדיה מקראית, ה עמ' 660.

[4] דברים ח ט.

[5] במדבר לא כב.

[6] במדבר לה.

[7] דברים, פרשת כי תבוא, פרק כז -ו

[8] משנה מסכת מידות פרק ג ד.

[9] שמות פרשת יתרו פרק כ כב

[10] דברי הימים א פרק כב ז-י

[11] ישעיהו פרק ב ג-ד