כי תבוא ע״ט: האם אפשר להוכיח שיש אלוקים?

***
הישארו מחוברים דרך הטלגרם והוואטצאפ>>

***

שוב חוזר משה להזהיר את עם ישראל שלא ינטשו את הברית עם אלוקים. משה פוחד, ובצדק. אם האבות חטאו למרות כל הניסים שנעשו להם, ולמרות נוכחותו של משה רבנו, מה יקרה כעת לדור החדש, כשיישארו בלעדיו?

אולם בתוך דבריו הפעם נגלה שאלה עצומה: תיאולוגית, פילוסופית, פסיכולוגית.

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם

אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ

הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם

וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה[1]

כל כך הרבה ניסים – מכות מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה, ירידת המן… – ובכל זאת אבותיהם נכשלו, פעם אחר פעם. איך זה קרה?

לפי הפסוק האחרון כאן, זה לא העם. זה אלוקים שאחראי. הוא זה שלא נתן להם לב, כלומר שכל לחשוב, וגם לא עינים ואזנים להתבונן ולהקשיב ולהבין.

למה אומר להם משה את המילים האלו? האם הוא רוצה לטעון שאלוקים אשם בזה שאבותיהם לא היו בסדר? ואם זה כך, אז מה יעשו הבנים היום, הלא גם הם תלויים לפי הגישה הזו ברצונו של אלוקים?

והשאלה הזו נוגעת לא רק לדורות ההם אלא לכולנו, עד היום הזה. התורה מבוססת על הרעיון שנכיר בפרשה הבאה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. אך איזו ברירה יש לאדם שלא להיכשל אם כך נגזר עליו, שלא לקבל לב ועינים ואזנים?

בניסוחו הבהיר והמודרני של פרופסור טיג'אי: אם רק ה' עשוי להעניק לבני אדם את התבונה הנחוצה להבנת המשמעות הדתית של חויות היסטוריות, כולל מעשי נסים, כיצד היו יוצאי מצרים אחראים לסרבנותם ולמריים? ואיך זה מסתדר עם חופש הבחירה?[2]

*   *   *

הניסוי של אליהו

אותו קושי מתעורר בדברי הנביא הגדול אליהו, מאות שנים מאוחר יותר. אליהו חוזר על דברי משה כאן במסגרת מה שיכול להחשב כניסוי מדעי, ניסוי שנועד להוכיח כי ה' הוא האלוקים.

אליהו הנביא עורך ניסוי בהר הכרמל, לעיני כל העם. נביאי הבעל מוזמנים להראות את כוח האליל שלהם מול נפלאות אלוקים. הסיפור המלא מופיע במלכים פרק יח, והוא סיפור מרתק, ראוי לקריאה. בקצרה: אליהו ונביאי הבעל בונים מזבחות. כל אחד מקבל פר ושוחט אותו, ומניח עצים על המזבח. מי יצליח להוריד אש מן השמים? נביאי הבעל דוקרים את עצמם ומכניסים את עצמם לאקסטזה אבל שום דבר לא קורה. זה לא מפתיע אותנו, אבל זה הפתיע את בני הדור ההוא. בימים ההם אמונה באלילים ובבעל בפרט היתה אופציה מושכת. ונביאי הבעל בעצמם כנראה האמינו שהם פונים לישות קיימת. רק הניסוי הוכיח לעם שזו אמונה אלילית שקרית.

ואכן, לאחר תפילת אליהו, יורדת אש מן השמים, והעם קורא פה אחד: ה' הוא האלוקים.

הכל טוב ויפה חוץ מן הפסוק הבא, שנמצא בתפילת אליהו. אליהו אומר:

עֲנֵנִי יְקֹוָק עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְקֹוָק הָאֱ-לֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית[3]

גם חז"ל שמו לב לחמש המילים האחרונות, ואמרו:

אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ואתה הסבת את לבם אחרנית[4]

האם התכוון אליהו להאשים את אלוקים שהוא אחראי לעבודת האלילים של העם?

קראו הלאה.

*   *   *

אחריות אישית

הפירוש שלנו לדברי אליהו ולדברי משה נמצא כבר אצל רבי דוד קמחי, המפרש הרציונליסטי.

הבחירה נתנה לבני אדם כמו שכתוב הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע אדם יבחר במה שירצה ורבותינו ז"ל אמרו גם כן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים[5]

כאשר אמר אליהו שאלוקים הסב את לב העם אֲחֹרַנִּית וכאשר משה רבנו אמר וְלֹא נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לֵב לָדַעַת הם התכוונו כנראה לאותו רעיון: אלוקים נתן להם ולכולנו בני האדם מכשירים לחשיבה, אבל אנו בוחרים איך להשתמש בהם, למה להאמין ולמה לא. אלוקים נותן לנו את הלב אבל אנו בוחרים אם להשתמש בו כדי לָדַעַת.

אלוקים נתן לאדם בחירה חופשית. ואדם יכול להתעלם מכל דבר, כולל מניסים גלויים, ולהתעקש על אמונות שגויות.

אפילו הניסוי של אליהו הנביא היה יכול להסתיים אחרת, וגם חז"ל שמו לב לכך[6]. במקום להשתכנע שאלוקים הוא שהוריד אש מן השמים, ששרפה אפילו את המים מסביב למזבח, יכלו העם להציע תיאוריה חלופית: אליהו הוא מכשף גדול ועשה זאת באמצעות כשפים. נשמע אבסורדי? אולי לא. האמונה בכשפים היתה מצויה בימים ההם כתחליף מתחרה לאמונה בתורה ובאלוקים. ועד היום יש שמאמינים בזה.

האפשרות לטעות והיכולת לטעות קיימות גם היום. מי שמסתכל על חייו בפרט ועל ההיסטוריה של העם היהודי בכלל יכול לראות את ההשגחה שמלווה אותנו. אבל האם זה ההסבר היחיד למה שקורה לנו? האם זו הוכחה שאי אפשר לערער עליה שיש אלוקים, שופט צדק, מרחם בדין, שומע תפילה? עלינו לבחור בהסבר, ויש שזוכים להכיר באלוקים המלווה אותנו ועוזר לנו, ויש שיעדיפו הסברים אחרים.

אלוקים נותן לנו את הלב והשכל ואנו בוחרים איך להשתמש בהם.

[1] דברים, כי תבוא, כט א-ג

[2] מקרא לישראל, דברים, עמ' 713.

[3] מלכים א פרק יח לז

[4] בבלי ברכות לא ב

[5] רד"ק מלכים א יח לז

[6] בבלי ברכות ט ב.