כי תצא ע״ח: בן סורר ומורה: הפשט

איך אפשר להבין את דין סורר ומורה?

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם

וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ

וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא

וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ[1]

מה הוא כבר עולל, שמגיע לו עונש מוות, ועוד בסקילה?

הוא "איננו שומע", כלומר אינו מציית.

הוא "זולל וסובא". הנטיה הטבעית היא לפרש שהוא זולל ומשמין, כמו שקורה במדינות המערב הסובלות מאכילת יתר והשמנת יתר. אבל לא זו הכוונה. עד לעידן השפע המודרני, מחסור ורעב היו גורם המוות הנפוץ ביותר. כאשר הילד אוכל יותר מדי, מה יישאר לאחרים? הוא לא רק תאוותן, הוא גוזל את המזון המשפחתי ומסכן חיים.

וגם כאשר מלקים אותו זה לא מועיל.

מה אפשר לעשות? פונים אל המוסד השיפוטי הקרוב, זקני העיר.

כל זה מובן וסביר. אבל לא ההמשך. העונש אינו מתקבל על הדעת והלב. להרוג אותו? לרגום אותו באבנים?

על זה נאמר "וביערת הרע מקרבך"?

*   *   *

פרשנות או דרשנות?

בפרשנותם לפסוקים, חכמינו העמידו דרישות שהופכות את הדין לבלתי אפשרי.

• על הבן לצרוך כמות בלתי אפשרית של מזון ויין, ולגנוב דווקא מאביו ואמו.
• צריך ששני ההורים יסכימו כאחד על העונש[2].
• לפי דעה אחת הם בעלי קול זהה לחלוטין.
• חלון הזמן של העבירה והעונש הוא לאחר גיל הבגרות, 13, ולמשך 6 או 3 חודשים בלבד[3]

הפרשנות המפורסמת מכולן קובעת:

בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות[4]

ועדיין יש לשאול: האם חז"ל חשפו את הפשט העמוק המסתתר, או ביקשו לפרש מחדש דין בלתי סביר?

*   *   *

השוואה בין תרבותית

אחד הכלים החשובים שלנו בהבנת המקרא הוא בירור הרקע התרבותי והמשפטי.

חיים נוי[5] מצא שלוש מקבילות בחוקים העתיקים ביותר שנתגלו עד היום, מן התקופה השומרית.

אם בן אומר לאמו: את לא אמי, יגלחו את ראשו, יוליכו אותו בעיר, וידיחו אותו מבית אביו.

כי יאמר בן לאביו ואמו: אתה לא אבי, את לא אמי, מפסיד את זכויות הירושה… והם רשאים למכור אותו במלוא המחיר.

במהדורת מלול המעודכנת, בחוקי חמורבי[6], נמצא עונש גופני קשה:

כי יאמר… לאביו מאמצו או לאימו מאמצתו… לא אבי אתה, לא אמי את, את לשונו יקצצו.

על חוצפה והתנכרות מענישים בבזיון, גירוש ומכירה לעבדות. אצל בן מאומץ העונש קשה יותר.

חוקי העולם העתיק היו חמורים ואכזריים משלנו. אז אם חוקים אלו אינם מאפשרים להוציא בן מרדן להורג, האם התורה שלנו תעשה זאת?

אם כך, עלינו לחפש הבנה אחרת בדין סורר ומורה.

***

מוות או אהבה

נדמיין: איך יגיבו הורים של בן סורר ומורה, המגלים שבעקבות התלונה שלהם יוציאו את הבן להורג?

ברור: הם מייד יתחרטו.

כך הבינו גם חז"ל:

בן סורר ומורה, אם רצו אביו ואמו למחול לו – מוחלים[7]

אם כן, דין התורה באמת לא יתממש לעולם, בגלל שהבן יבין מה עלול לקרות לו, ובגלל שההורים לא ירצו שזה יקרה.

מטרת הדין היא להעביר מסר ולא להעניש. וכמו שנאמר בסוף הפרשה:

… וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ

מסקנות:

חז"ל צדקו: התורה מעולם לא התכוונה שבן, אפילו סורר ומורה, יוצא להורג.

הפרשה נועדה רק להעביר מסר, לבן ולהורים.

יש איומים שאסור לממש. עדיף להכיל את הבן ולא לאבד אותו.

וכל זה נכון גם בזמננו זה. במיוחד בזמננו זה.

[1] דברים פרשת כי תצא פרק כא

[2] משנה סנהדרין פרק ח, ב-ה.

[3] בבלי סנהדרין סט א. ירושלמי סנהדרין ח א.

[4] תוספתא מסכת סנהדרין (צוקרמאנדל) פרק יא ו

[5] חיים נוי, חוקים מן המזרח התיכון ערוכים במקביל לחוקים מן התורה, עמ' 98.

[6] מאיר מלול, קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן המזרח הקדום, סעיף 192עמ' 155,.

[7] ספרי דברים פרשת כי תצא פיסקא ריח