כי תשא ע"ז

עגל הזהב: על הרגלים נושנים ועל העדר חשיבה

קשה לחנך, קשה להתחנך, קשה לשנות הרגלים קודמים, גם אם המקור הסמכותי ביותר הזהיר אותנו עד כמה הם גרועים.

לפנינו אחת הפרשיות המרתקות – והעצובות – ביותר בחלק הסיפורי של התורה. פרשת כי תשא, פרשת עגל הזהב.

ניתן לאבד את הרצף בשפע הנושאים שהובאו בפרשיות הקודמות ונזכרים גם כאן. נחזור אם כן על העיקר כפי שחלקו מובא בפרשה שלנו. ה' התגלה לעם ישראל בסיני ונתן להם את עשרת הדברות. העם קיבל בשמחה את המחוייבות, את הברית. אחר כך עלה משה להר ושהה בו ארבעים יום וקיבל בסופו של דבר, מעשה, נס, את לוחות העדות, לוחות אבן גדולים שה' הכין עבור עם ישראל.

(יח) וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱ-לֹהִים:

(פרשת כי תשא, פרק לא)

ובינתים…

נניח לרגע את הרגע המתוח בפרשת השבוע ונשים לב למבנה הספרותי. בניגוד לדור מקבלי התורה, אנו כבר מכירים הרבה מאד סיפורים. אנו כבר יודעים כי בעלילות המעניינות צריך תמיד לעקוב אחרי שני אירועים במקביל. והנה, כך גם כאן,

באחד הרגעים הקשים והמרים בתולדות עמנו. בעוד משה נמצא בהר, מאושר לקבל את התורה עבור העם, מה קורה למטה?

(א) וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ:

(פרשת כי תשא, פרק לב)

הנה המשבר הגדול: היכן משה? הוא מתעכב. העם אינו מוכן להמתין יותר. הוא מחפש תחליף. הם פונים לאיש הקרוב ביותר למשה, אהרן אחיו, ותובעים. "משה האיש" נעלם ואין לדעת מה קרה לו. לכן, "עשה לנו אלהים", אלהים נייד, שילך איתנו לכל מקום.

כמה טעויות נוראות יש כאן בדברי העם. וכמה קשה לנו, ממרחק של דורות ובשל פער תרבותי עצום, להבין מה הפריע להם ומה הם ביקשו. (ואכן, המפרשים בדורות הקודמים נחלקו אודות מניעי העם ובתוכן דרישתו).

שאלה פשוטה מאד שאנו שואלים מנקודת ראותנו היום: איך אפשר לבקש "עשה לנו אלהים"? לאיזה אלהים הכוונה?

יתכן שהעם החליט לחפש לו אלוהים מסוג חדש, אליל כלשהו. בגד בברית, בגד בהתחייבות. וטעה לחשוב כי יש ממשות בעבודה זרה, בפסיליה, באמונותיה. המונותיאיזם, הידיעה שאין אלא א-לוה אחד ויחיד, מחוץ לטבע ואדונו, היתה עבורם חידוש פילוסופי. הם אמנם שמעו עליו ממשה, וראו מופתים ונסים, אבל מטבעו של האדם שהוא ממשיך לזכור את האמונות הנושנות שעליהן גדל. ובמצרים, עצוב לומר, הם רכשו לעצמם אמונות הבל רבות. האם הן שבו לאמץ אותן מחדש?

יש עוד דרך לפרש את הבקשה. העם אינו חוזר להאמין בעבודה זרה, אבל הוא מבקש ביטוי מוחשי יותר למושא של אמונתו. כ1500 שנה מאוחר יותר יכתוב בפליאה סופר רומאי אודות המושבה הכבושה של ארץ ישראל. עד כמה תמוה מנהגם של היהודים המתגוררים שם, שבמקדש שלהם אין פסל ולא תמונה. איזו דת מוזרה היא זו שאין לה צלמים!

העם ביקש משהו שהיה מקובל בהחלט על איש רומא. פסל. מסכה. צורה חיצונית שאליה יוכל לפנות, שאותה יוכל לראות, שלה יוכל להשתחוות ולזבח.

ואהרן ממלא את בקשתם, ויוצר עבורם עגל זהב. ומייד –

(ד) … וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

…

(ו) וַיַּשְׁכִּימוּ מִמָּחֳרָת וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק

(פרשת כי תשא, פרק לב)

כה מהר שכח העם כי לפני כמה שבועות בלבד קיבלו את עשרת הדברות, ושמעו:

(ב – ג) אָנֹכִי יְדֹוָד אֱ-לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

(ד) לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:

(ה) לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם

(פרשת יתרו, פרק כ)

עבודת הפסלים האליליים אסורה, והיא גם אמונה שגויה, הלא אין עוד מלבדו. עבודת פסל שמייצג את הא-לוהים גם היא אסורה.

ובכל זאת, העם תובע פסל, מסכה, ואהרן מספק להם עגל.

איך הם התעלמו ממה שידעו?

בעיני פסיכולוג מודרני, קל מאד להבין את הטעות הנוראה של העם.

אנו תוצר של עברנו, של תרבותנו, של מערכת האמונות וההרגלים שמקנים לנו הורינו וסביבתנו. לפי המדרש, גם לאברהם אבינו לקח 40 שנה לחפש ולמצוא את ה'. בדרך אליו, הוא ניסה לעבוד לשמש ולירח, כך מצייר המדרש את דרכו הארוכה והקשה של אבי האומה אל המונותיאיזם.

עם ישראל קיבל את המונותיאיזם במתנה, מחדש, ממשה רבנו. הם היו מוקפים בעבודה זרה במצרים. היא היתה חלק מהאופן שבו ראו את העולם.

גם כאשר שמעו שזו טעות, הם לא יכלו למחוק את מה שניתן להם. הם ידעו שזו טעות, אבל הטעות הזו נמצאה בזכרונותיהם. כאשר עברו טראומה של נטישה, כאשר משה מחולל הנסים (בעיניהם) נעלם, הם היו זקוקים למשענת. לבד במדבר, הם רצו את הפתרון שהיה מוכר להם, שחשבו שהוא יעבוד.

פסל.

ושוב, שנים רבות מאוחר יותר, ילעג הנביא למי שחושב שאפשר לבנות פסל לאלוהים.

(יד) … וַיִּקַּח תִּרְזָה וְאַלּוֹן וַיְאַמֶּץ לוֹ בַּעֲצֵי יָעַר נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל:

(טו) וְהָיָה לְאָדָם לְבָעֵר וַיִּקַּח מֵהֶם וַיָּחָם אַף יַשִּׂיק וְאָפָה לָחֶם אַף יִפְעַל אֵל וַיִּשְׁתָּחוּ עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ:

(טז) חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ עַל חֶצְיוֹ בָּשָׂר יֹאכֵל יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע אַף יָחֹם וְיֹאמַר הֶאָח חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר:

(יז) וּשְׁאֵרִיתוֹ לְאֵל עָשָׂה לְפִסְלוֹ יסגוד יִסְגָּד לוֹ וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו וְיֹאמַר הַצִּילֵנִי כִּי אֵלִי אָתָּה:

(ישעיהו פרק מד)

בלשון שנראית לנו קשה למדי, ישעיהו לועג לאדם שכורת עץ, מחציתו שורף ומחמם לו אוכל להנאתו ומן המחצית השניה הוא בונה פסל לסגוד לו.

אפשר לומר על עובד הפסל של ישעיהו מה שאפשר לומר גם על העם המבקש עגל:

(יח) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם:

אם יש דרישה שהיא קודמת לעבודת ה', להתרחקות מעבודה זרה, הרי היא זו:

עיניכם סגורות? פקחו אותן לרווחה.

אינכם יודעים? למדו!

אינכם מבינים, תשאלו.

אל תישארו במצב של בורות, של ספק, של התלבטות. של פחד. אל תשקעו בהרגלים הנושנים שקיבלתם מסביבה שהתרגלה לטעויות.

חפשו את האמת – ותמצאו. ואל תחזרו אחורה.

ראו כמה מצבנו היום טוב משל אבות אבותינו במדבר. האמת נמצאת היום לא רק לפנינו, כמו שהיה לעם ישראל במדבר, אלא גם מאחורינו, במסורת שלנו. אלפי שנים לאחר מתן תורה, המונותיאיזם פשט בעולם, ודומה שכל אחד יודע על האמונה באלוקים. ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו על הברית בין ישראל לא-לוהים (שאמנם היו בה עליות ומורדות גם הרבה אחרי כשלון עגל הזהב).

וכפי שאומר בהמשך הנשיא ישעיהו:

(כא) זְכָר אֵלֶּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל כִּי עַבְדִּי אָתָּה; יְצַרְתִּיךָ עֶבֶד לִי, אַתָּה יִשְׂרָאֵל לֹא תִנָּשֵׁנִי (תשכחני):

לכן – חפשו בספרים שלנו ותגלו את הזכרונות עומדים לרשותכם.

ולאחר שנחפש ונזכה לגלות את האמת, ראו מה מובטח לנו

(כב) מָחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ וְכֶעָנָן חַטֹּאותֶיךָ שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ:  (ישעיהו שם).

הבהרה הלכתית: שמות האלוקים נכתבים כאן עם האות ה אבל אז יש בהם קו מפריד. אותו שם יכול לבוא גם לשם חולין או עבודה זרה, כמו "אלהים אחרים" ואז אין בו שום קדושה. כל מקום מתפרש לפי תוכנו ועניינו, אם לקודש ואם לחול.